44
גיליון 042 ספטמבר 4102 ראש השנה תשע"ה
|
|
אייל כץ
“רגיל" הפכה לסוג של
מילת גנאי. מי רוצה להיות
רגיל? כשהתשובה ל"מה
נשמע" היא “כרגיל", אתה
יכול להבין שהמשיב לא מי
יודע מה מאושר. איש לא
יאחל לחברו “שיהיה לך יום
רגיל". אם אתה לא הומלס
לא תייחל לבית רגיל, ובאף
רומן לא מופיע המשפט
“התאהבתי בו תוך שנייה,
הוא בחור כל כך רגיל".
ובכל זאת, אני מאחל
לעצמי ולכולנו שנה רגי
ד
לה. כלומר מיוחדת במינה
ויוצאת דופן, כי כבר שנים
שלא הייתה לנו שנה שהיא
פשוט שנה רגילה. לא שנת
בחירות, לא שנת מיתון, לא
שנת מלחמה, ואפילו בלי
מבצע צבאי גדול, מחאה צי
ד
בורית גורפת או שנת שבי
ד
תה. סתם שנה רגילה, שבה
מבוגרים הלכו לעבודה, יל
ד
דים למדו, פוליטיקאים קי
ד
דמו תהליכים, צעירים אהבו,
תינוקות נולדו ואנשים הלכו
לישון בלי לחשוש מצבע
אדום או יקיצה לבוקר של
בשורות רעות.
ובשנה כזו, כשיש לנו את
דאעש על הראש, החמאס
חופרים מדרום והחיזבאללה
מתעוררים מצפון, כשהמכנה
המשותף המרכזי שמאחד את
שתהיה שנה
רגילה
הממשלה שלנו הוא הישרדות
פוליטית, כשהשיח המרכזי
בינינו לבין עצמנו הוא של
שינאה, הקצנה והדרה, כשה
ד
מיתון מטריד ונגיף האבולה
מפחיד, השאיפה לשנה רגי
ד
לה נראית לי כמעט אוטופיה.
אבל ראש השנה עכשיו, אז
תנו לי לפנטז. ובהזדמנות,
הנה ניסיון קצר להציל משהו
מכבודו האבוד של ה"רגיל".
התחלנו תהליך
היו לנו השנה רפורמה
בחינוך, רפורמה בבריאות
הנפש, רפורמה ברשות השי
ד
דור, רפורמה בחברת חשמל,
בשירותים החברתיים, בנמ
ד
לים, ברשות הרישוי, בתכנון
ובנייה וזו בטח לא רשימה
מלאה. חלק מהרפורמות נו
ד
לדו השנה, חלקן החלו להיות
מיושמות, ואחרות איתנו כבר
כמה שנים. אבל דומה שאין
שר שמסיים קדנציה בלי איזו
רפורמה או שתיים ברזומה.
ואם קוראים לשר הזה פירון,
זה בערך יבול הרפורמות הר
ד
בעוני שלו.
אני לגמרי בעד מהפכנות
ותעוזה, וגם בכישוריי המו
ד
גבלים אני מצליח לקלוט
שיש בנמלים כמה עובדים
שמקבלים משכורות גבוהות
מידי, ושרשות השידור היא
גוף אנכרוניסטי ובזבזני. אבל
תמיד חייבים רפורמה? מילא
הנמלים, מה עשו לכם המר
ד
פסות?
לא, באמת, אי אפשר סתם
להתחיל תהליך שבסופו המ
ד
ערכת תהיה טובה יותר? לת
ד
כנן תוכניות במקום לחולל
מהפכות? תוכניות עם יעדים,
דרכי פעולה, שלבים, בחי
ד
נת הישגים ועמידה ביעדים,
בקרה, תיקון, המשך?
ברור שלא. תהליך נשמע
“רגיל" מידי. נטול הילה, לא
מקומם עליך את ועד העובדים
ולא מביא אותך ליונית לוי
או לפחות לרפי רשף. ההיס
ד
טוריה, אגב, מלמדת שרבות
מהרפורמות שבוצעו בעבר
היו נמהרות מידי ולא בהכרח
שיפרו את המצב. אבל אלו
שזכורות, באופן טבעי, הן הר
ד
פורמות שהצליחו.
לא בדקתי, אבל נראה לי
שתהליכים ממושכים ועק
ד
ביים מביאים לתוצאות יצי
ד
בות ומבוססות יותר מאשר
מהפכות ורפורמות למיניהן.
מדינת ישראל, למשל, קמה
כתוצאה מתהליך שהחל
באמצע המאה ה-91 ברעיון
“שיבת ציון", התפתח בה
ד
דרגה דרך העליות השונות,
הקמת התנועה ציונית, פעי
ד
לות פוליטית, הקמת המחת
ד
רות ועוד, עד להכרזת המדי
ד
נה בשיאו של תהליך שנמשך
001 שנה.
אני בטוח שאת השידור
הציבורי אפשר להבריא בפ
ד
חות זמן. נראה לי שתהליך
היה עובד הרבה יותר טוב
שי פירון
יונית לוי
יובל בנאי
מרפורמה. אני מאחל לנו
שנה רגילה, נטולת רפורמות
נוספות.
שרת די יפה
אני מודה (וקצת מתבייש):
אני רואה ריאליטי שירה
ולפעמים גם בישול. גם שם
“רגיל" היא מילת גנאי. ולה
ד
פך. כשרוצים לתאר משהו
מוצלח במיוחד משתמשים
בביטוי “אקסטרא-אורדינרי
- יוצא מן הכלל, בלתי רגיל.
ובכלל, השפה הנהוגה
בתוכניות אלו היא קיצונית
ומעצבנת בצורה אקסטרא-
אורדינרית. ביצוע נאה לשיר
מסוים מזכה את המבצע בר
ד
פליקה “אתה זמר ענק", “בי
ד
צוע מהמם / מעולה / מהפנט
/ מרגש" וכן הלאה.
וכך גם בריאליטי בישול.
התלהבות מעושה, שמות
תואר שמתחרים זה בזה כדי
לתאר שיאים של הצטיינות,
והיעדר כמעט מוחלט של
שמות תואר מינוריים במו
ד
בן החיובי של המילה. נניח:
שרת יפה מאוד. היה טעים.
מה פתאום, זה רגיל מידי,
ולא בשביל זה אנחנו פה.
בעודי כותב שורות אלו אני
שומע את “נגעה בשמים" של
משינה. שיר נחמד, ויובל בנאי
שר אותו די יפה. אני חותם על
שנה עם עוד כמה ביצועים
נאים לשירים רגילים שכאלו.
אתה נחמדדדדד
וכמובן, גם ברשתות הח
ד
ברתיות אין מקום לרגילים.
נחמד, משעשע, מעניין,
כלומר מאוד יוצאת דופן. ניסיון להציל
משהו מכבודו האבוד של ה"רגיל"
