30 / 48
30
גיליון 942 מאי 5102
|
|
אייל כץ
מבחן כשירות
לפני שאני חוטף מקלחת צוננת של סטטוסים, אני מבקש
לדעת אם אני עומד בתקנים וראוי להיות תושב לגיטמי.
בוחני הכפר מתבקשים לקרוא ולתת לי ריג'קטים
מימים ימימה צריך היה
לעמוד ברף איכות מסוים כדי
להיות תושב כפר ורדים. למה
להסתיר, הכפר הוקם כיישוב
אליטיסטי, ורבים מתושביו
מתגוררים בו בעיקר מסי
ו
בה זו. כשהגעתי לכפר לפני
כ-41 שנה, לא עמדתי בפני
ועדת קבלה, כנראה בגלל
שכבר לא היו כאלו.
עד לאחרונה התנהלתי בה
ו
רגשה שאני במצב סביר. יש
לפחות 03 איש שאומרים
לי שלום כשאנחנו נפגשים,
כמעט את כולם אני גם מזהה.
חלק מהתושבים אף מצויים
עמי בקשרי עבודה, ובאופן
כללי נדמה לי שרוב האנשים
בהם אני נתקל מסבירים אליי
פנים, או לכל הפחות אדישים
לקיומי.
לאחרונה גיליתי שבמרחבי
הפייסבוק יש תיאור מדויק
כיצד על תושב הכפר לנהוג,
לחשוב ולהרגיש, ואני חייב
להודות: עלו בי פקפוקים
לגבי מידת התאמתי. ומכיוון
שאין ברצוני לכפות את עצמי
על איש, יש לי שאיפה מו
ו
זרה כזו להיות קצת מקובל
בין הבריות ואני סבור של
ו
עולם לא מאוחר לתקן - אני
רוצה להיות לגמרי בטוח.
וכמו שמכינים רכב לקראת
מבחן הרישוי השנתי, הטסט,
גם אני מבקש לקבל רשימת
ריג'קטים שיסייעו לי לעמוד
במבחן הכשירות של הכפר.
לשם כך אני חושף כמה מה
ו
ליכותיי, עמדותיי ורגשותיי,
שעלולים להוות בעיה.
lll
אתחיל בהליכות כלבים.
אני לא סבור שזה הנושא
הכי חשוב, אבל לפי כמות
התגובות ועוצמתן בכל פעם
שמישהו מעלה צילום של
ערימה קטנה על רקע מר
ו
צפות האקרשטיין, נראה לי
שעלולה להתגלות כאן אבן
נגף רצינית.
ובכן, יש לנו כלבה אחת
וזהו. אני מטייל איתה עם
רצועה אבל בלי מחסום. לי
ו
מדנו אותה להטיל את מוצ
ו
קיה רק על אדמה. ואכן, לרוב
היא מוצאת לה אתר מתאים
באמצע הסבך, ונפטרת מה
ו
עודפים במקום בו אינם מפ
ו
ריעים לאיש.
כלבה מאולפת, מה יש
לדבר. מאולפת, אבל קצת
אהבלה. לפעמים היא נתק
ו
לת בערימת עלים פצפונת
באמצע המדרכה, מחלי
ו
טה שהגיעה לחלקת אדמה,
ובאבחת ישבן עורמת ערי
ו
מה נאה וחמימה. או-אז אני
שולף מכיסי את השקי-קקי,
אוסף את התוצרת בתנועה
מיומנת, ונושא את השקית
המלאה באגביות נינוחה, כך
שאיש מהעוברים ושבים לא
יוכל לפספס אותה ואת האז
ו
רח המצטיין שמחובר אליה.
ומה עמדתי לגבי בעלי
כלבים אחרים שלא מנקים
את הפרש מהמדרכה? ובכן,
זה באמת לא כל כך בסדר,
אבל אין לי שום כוונה להעיר
להם, לתעד אותם או להלשין
עליהם. אפילו לא לנעוץ בהם
מבט מוכיח שיגרום להם לה
ו
תבייש. ואם מי שאמון כאן
על אכיפה יתפוס אותם, אני
סבור שהעונש המגיע להם
הוא הרבה פחות מסקילה. וגם
הרבה פחות מ-006 שקלים.
lll
אם אנחנו כבר בענייני
חיות: אם אי פעם יופיע טווס
בשכונת מגוריי, אתבשם
מיופיו, אנסה לתפוס כמה
תמונות טובות ואולי אזמין
חברים שיבואו לראות. אני
מניח שאחפש עבורו פיתרון
קבע הומני, אבל לא מן הנ
ו
מנע שאמתין עם החיפושים
כמה ימים, למשוך קצת את
הרגע.
ואם הצעקות שלו יטרידו
את מנוחתי בלילה, ארטון
קלות ואמצע פיתרון סטייל
אטמי אוזניים, סגירת חלון
או מעבר לחדר אחר. לעומת
זאת, אם ייפגע הטווס וימות
בניסיון לכידה שלומיאלי,
ואני מדבר פה על אפשרות
היפוטתית כמובן, זה כבר
מאוד ירגיז אותי.
ועדיין בענייני חיות, אני
גם חושב שסיבובי רכיבה על
חמור זה חביב, כל עוד אותו
חמור זוכה ליחס נאות ומקבל
תמורה הולמת על מאמציו.
lll
ונעבור לענייני צרכנות.
ובכן, אינני מחרים ובטח
לא קורא לחרמות. לא את
מי שחושב אחרת ממני, לא
את מי שנולד בצבע מסוים
או להורים בני דת מסוימת,
ואפילו לא את מי שמחיריו
יקרים מאלו של מתחרהו או
יצאתי ממנו פעם לא מרוצה.
ההסתייגות האחרונה (ורק
היא) דורשת הסבר: אינני פתי
(לרוב). אם אני מגיע למסקנה
שבעסק מסוים המחירים יק
ו
רים, המוצרים נחותים והשי
ו
רות גרוע, סביר שלא אקנה
שם. אבל זה לא חרם. יש
מצב שאותו עסק יקבל ממני
בנסיבות מסוימות הזדמנות
נוספת, ובכל מקרה לא אכ
ו
פיש אותו ברבים.
lll
ומכאן לענייני רעש. מפו
ו
סטים שונים על זיקוקי דינור,
יריות באוויר, קריאות מואזין,
מסיבות שישי, טקסים של
תנועות נוער וטווסים, אני
למד ששקט הוא מצרך
סופר מבוקש בכפר. אז אני
כלבה מאולפת, אבל קצת אהבלה. לפעמים היא נתקלת בערימת
עלים פצפונת באמצע המדרכה, מחליטה שהגיעה לחלקת אדמה,
ובאבחת ישבן עורמת ערימה נאה וחמימה. או-אז אני שולף מכיסי
את השקי-קקי, אוסף את התוצרת, ונושא את השקית המלאה
באגביות נינוחה, כך שאיש מהעוברים ושבים לא יוכל לפספס אותה