45 / 64
45
2015
דצמבר
257
גיליון
|
|
המשך בעמוד הבא
."
the hill
רם היה שחקן תיאטרון
ב"קאמרי" ולאחר מכן
ב"הבימה", וזכה לשחק לצי
י
דם של שחקנים מפורסמים
כמו אורנה פורת, שלמה בר
שביט, אהרון מסקין, ישראל
בקר ורבים אחרים. כתב ספ
י
רים ומחזות, ומספר פעמים
הופיע גם בכפר ורדים -
תמיד בהתנדבות. הוא מפסל
ומצייר להנאתו, ובחצר ביתו
שברחוב אירוס פסלים גדו
י
לים ומרשימים אותם פיסל
במהלך השנים.
הוא אב לנדב ונועה, סב
לחמישה נכדים ונין אחד
"לפי שעה", כפי שהוא מק
י
פיד לציין.
בשנה האחרונה זכיתי לע
י
בוד מולו על שני ספרים אותם
כתב: רומן בשם "המיילדת",
וספר אוטוביוגרפי הנושא
את השם "לא אגדה". את
שני הספרים הוציא במהדו
י
רה מצומצמת המיועדת לבני
משפחה וחברים. בעמודים
אלו ציטוטים נבחרים מ"לא
אגדה", בשינויי עריכה קלים.
גילה והמהפכה
הגלים עמדו מעלי כחו
י
מה ענקית ומרושעת. הם
לא עמדו. הם אמרו להסת
י
ער עליי. ואני שומע סירנה
מייללת נוראות, קודחת לתוך
אוזניי לשגע, אפילה כהה
בירוק-כחול מערסלת את
כולי וצליל הסירנה הופכת
לטרטור טלפוני. אני נחנק...
ומאימת המוות מתעורר.
זה השעון המעורר הארור.
אני שולח יד להשתיק אותו
ומעיף אותו הרחק אל הרצ
י
פה. ברגיל אני לא משתמש
בשעון מעורר, כי אני מת
י
עורר בעצמי כשנחוץ לי, על
פי רוב זמן מה לפני המועד
הנדרש. הטלפון, לעזאזל...
אני די מעורפל.
אני קם יחף ומרים את הש
י
פופרת.
- גילה?! מה גילה, היא לא
פה, היא בחו"ל ב... במוסק
י
בה... לא, בלנינגרד.
- גילה מדברת.
- לא! מה קרה?
- מהפכה.
או
1905 ?
- איזו מהפכה
? אני ממש מטושטש.
1917
דקות אני
17
. תוך
17 -
חייבת להתייצב בקונסוליה
שלנו כאן. מרכזים את כולנו
בקונסוליה.
- יש לנו קונסוליה בלנינג
י
רד! עוד ג'וב שפספסתי...
- לא קראת בעיתון? טל
י
וויזיה, רדיו, משהו?!
- איפה?! אני נופל מהר
י
15
גליים. השבוע הרכבתי
דודי שמש. אני ישר נופל
למיטה.
- טוב, אני צריכה לארוז
מהר ולזוז.
- לעזאזל הקונסוליה. קחי
טקסי ותעופי מהר לפינלנד.
מטוס לפריס. שם יצחק ידאג
לך לכל.
- אני כבר...
הקו מת.
סיפור... להודיע לילדים!?
למה להכניס אותם ללחץ
באמצע הלילה? אולי מחר
היא תטלפן אליהם מפריס.
החלונות מתחילים להח
י
וויר. קום התנערה עם חלכא,
עם עבדים וזה רעב. אז,
כששרנו, אף אחד לא הבין
מה זה "מזה רעב". העבודה
כל חיינו. אז קפה עם משהו,
ולצאת.
סיימתי את יומי די מותש
ומיהרתי להתקלח כדי לא
להירדם. הנחתי על השולחן
משהו לאכול והטלפון ציל
י
צל. פריס, קיוויתי.
- דוד?
- כן, איפה את?
- במוסקבה.
- איך במוסקבה?! מה קרה?
- המהפכה נרגעה. היו כמה
הרוגים, זה דועך.
- ו...
- אנחנו ממשיכים בפגי
י
שות ובסיור.
- לבריאות! דיברת עם
הילדים?
בנובמבר חגג דוד רם
10-
ב
מכפר ורדים את יום הול
י
. לכבוד האירוע,
90-
דתו ה
הכין לקרוביו וחבריו מתנה
משלו: ספר ביוגרפיה אישי.
את הספר כתב במשך כשנה,
במקביל לעבודה פיזית בגי
י
נה אותה הוא מקפיד לטפח
בעצמו, יצירת פסלים גדו
י
לים וציורים וכתיבה של רומן
שאותו הוציא להנאתו רק
לפני כחצי שנה.
הוא נולד בבוקרשט כדוד
קליין, עלה לישראל לבדו
, לאחר שהוריו
16
כנער בגיל
חזו את שעתיד לקרות
באירופה. הוא היה בהכשרת
נוער במושב כפר יהושע,
הצטרף לפלמ"ח, שם שימש
כמ"כ, מ"מ ולבסוף מ"פ. הוא
לחם בנגב, השתתף במבצ
י
עים כמו ליל הגשרים ו"ליל
הרכבות" ועם הקמת המדינה
השתתף במלחמת תש"ח וב
י
עוד שלוש מלחמות.
יחד עם רעייתו גילה (הש
י
ניים מתגוררים כיום בנפרד)
היה שותף להקמת בית קשת.
תחנות חייו עוברות גם בבית
אשל, קיבוץ דורות, תל אביב
השנים האחרונות
20-
וב
בכפר ורדים. הוא היה המ
י
תיישב הראשון בשלב ב',
The fool on
וכינה את עצמו "
דוד רם
לא אגדה
דוד רם
לא אגדה
שש שנים בפלמ”ח, ארבע מלחמות “ברגל”,
שותף להקמתביתקשת, פלאח, שחקן תיאטרון
בקאמרי והבימה, איש משפחה. תחנות
בבוקרשט, עמקיזרעאל, הנגב, תלאביבוהגליל,
ולכל מקום סיפור מרתק משלו. דוד רם מייעד
אתספרו האוטוביוגרפי לבני משפחה ולחברים,
אך כל ישראלי ימצאבו עניין כי סיפורו הואגם
סיפורהשלמדינתישראלוהציונות. ההיסטוריההפרטיתשבספר
היאגםשלכולנו, והיאמסופרתבגובהעינייםועםהרבההומור.
הציטוט שלמעלה לקוח משיר שנכתב ליום השנה השביעי
להקמת הפלמ”ח. המשורר נתן אלתרמן כותב שם “נוצרות
אגדות”. הרבה לפניו אמר חוזה המדינה כי אם תרצו “אין זו
אגדה”. והכותרת שדוד בחר לספר היא “לא אגדה”. ושלושתם
צודקים, שהרי מצד אחד מדינת ישראל, יישוביה וגיבוריה הם
מציאות, ומצד שני מדובר בפל המשול לאגדה.
אולי, כפי שניסח זאת דני סנדרסון, מדובר ב”אגדה שהייתה
באמת”. והדבריםאמוריםהן לגבי המדינה והן לגבי דוד רם.
אייל כץ
נעלייםנוקשותילקוטים
סעודה של זיתיםופרי תומר
וספלי אלומיניוםקמוטים
ורעותוקורבן לאין אומר
מה נוסיף ונמנה מדבריםפעוטים
נוצרותאגדותזה החומר
נתן אלתרמן, מסביב למדורה
שער הספר "לא אגדה"