47 / 64
47
2015
דצמבר
257
גיליון
|
|
המשך בעמוד הבא
היה מורכב ונהגי המשאיות
והמשוריינים לא היו חיילים
מאומנים, אם כי רובם עמדו
יפה מאוד במטח האש.
האירוע בו נפל גרישא התר
י
חש תוך שתיים שלוש דקות
והפיל עלי תחושת מועקה
נוראית. חשתי כאילו הרג
י
תי אותו במו ידיי. היה כאן
כישלון. טרם נתקלנו בהת
י
קפה על שיירה מקרוב, וב
י
דרך כלל היריות נורו עלינו
מבתי הכפר או ממקום שלי
י
טה מרוחק יחסית. עכשיו
היה ברור כי בעצרנו בכפר
עוין לצורך פינוי מחסום או
מסיבה טכנית כלשהי, עלינו
לתת חיפוי אש הולם ולה
י
טיל רימונים לפני כל עשייה
אחרת.
הייתי מתוסכל וכואב.
המג"ד משה נצר חש והבין
אותי, ובמשך יומיים שלו
י
שה לא הטיל עלי משימות
כבדות. אבל הזמן והניסיון
מרגילים אותנו למציאות
המלחמה.
(מתוך הפרק "ימים ולילות
בפלמ"ח")
הדילמה
אבטחת קווי המים, עם
האמצעים וכוח האדם שב
י
רשותנו, הייתה נראית כמ
י
שימה בלתי אפשרית. הקו
המזרחי הוליך מים מהמקור
העיקרי בניר-עם אל גבים,
דורות, רוחמה, שובל, משמר
הנגב ובהמשך, בשטח הפקר
ממש, עד שפנה מול באר
שבע הערבית אל קיבוץ חצ
י
רים (קלטה) . אורך הקו מעל
קילומטר. הקו המערבי,
50
קילומטר אורכו, יצא
30-
כ
אל מפלסים, סעד, בארות
יצחק, בארי ומשם אל יישובי
אזור גבולות, צאלים ונירים.
הצינור היה בחלקו גלוי ובח
י
לקו טמון באדמה בעומק לא
רב. הפגיעה בצינור על ידי
הבדואים או אחרים ממבקשי
רעתנו, הייתה קלה ובטו
י
חה. אפילו לירי לא נזקקו,
והסתפקו במיקוש. הקווים
חובלו ללא הרף. עם הנחת
קווי המים הותקנו ברזים
גם לשימושם של הבדואים,
שאף שימשו כשומרים, כל
עוד שולם להם ביד נדיבה.
עם שינוי פני הדברים מבחי
י
נה פוליטית, כל הסכם הפך
לאבק פורח במרחבים השו
י
ממים.
כך נוצרה אחת הדילמות
הקשות ביותר במלחמת הע
י
צמאות. אי אפשר היה לשבת
בחיבוק ידיים לנוכח המשי
י
מות הדחופות, על אף אמצעי
הלחימה הדלים שהיו בידי
י
נו. וכך במקרים רבים נעשו
פעולות בהן המציאות הוכי
י
חה, שמלבד אבידות בלוח
י
מים ובנשק, לא הושגו
היעדים. זה היה מעגל צר
ומעיק וקרה בכל מקום. עוב
י
דה זו צרבה ביחידותינו בנגב,
במיוחד בימים הראשונים של
.1947
חודש דצמבר
כדי להתמודד עם בעיית
פלמ"חניק טירון
דוד רם בתצפית בנגב במהלך מלחמת השחרור
אבטחת קווי המים מבלי שיש
ברשותנו רכב ראוי ומשו
י
ריין, הוצאנו סיורים רגליים
בפיקוד מ"כ. הסיורים מנו
חמישה לוחמים, כאשר נשקם
הדל מוסתר ומפורק בתרמי
י
ליהם, מחשש להחרמה בידי
האנגלים. הדבר הוכיח את
עצמו כאבסורד גמור. תוך
חמישה ימים, בשלוש תק
י
לוחמים. היה
16
ריות, נהרגו
ברור שבדרך זו אין אנו מב
י
טיחים את זרימת המים, על
אף האבדות. חשבנו לפעול
ביחידות גדולות יותר ובכלי
רכב משוריינים. לפי שעה,
חשבנו והמתנו.
(מתוך הפרק "ימים ולילות
בפלמ"ח")
תקלה בפרימוס
כאשר זכינו ל"טייסת"
הנגב בדמות מטוס קליל
לצורכי סיור ודואר, שמחתי
להתחיל בהתנסות האווירית
שלי. טייס הפרימוס (שם
גנאי למטוסצ'יק) היה בלק,
ישראלי, לימים אחד מפרחי
חיל האוויר.
המטוס הקל היה בנוי
במיוחד לצרכי סיור והדר
י
כה. מושב הסייר (אני) היה
לפני הטייס כדי שיוכל לצ
י
פות באופן חופשי ונוח יותר.
חלפנו על פני מסלול השיירה
במטרה לגלות חסימה או
התארגנות עוינת, ומעל
לכפר הגדול ברייר "בלק"
הגביה טוס כדי שלא נשמש
מטרה לניסיונות טיווח של
הכפריים. הוא היה טייס
מצוין וביקש אף להראות
לי את האפשרויות הגלומות
בכלי הטיס שלו, כמו גם את
מיומנותו המקצועית. הוא
טלטל את המטוס הקליל
בקשתות מרהיבות מעלה
ומטה, וביצע את כל התרגי
י
לים שעלו על דעתו. הייתה
זו הפעם הראשונה שנפרדתי
מאמא אדמה מכורח התפקיד.
אהבתי את זה ונהניתי, עד
ש... מעיי החליטו להקל על
העומס ושחררו לכל הרוחות
את מעט ארוחת הבוקר שלי.
כיוון שהטייס ישב מאחורי,
על פי התקן, הוא שקיבל
את עיקר המחאה של קיבתי.
מזג האוויר היה גשום אך לא
סוער, ופני הטייס נוקו בחסדי
שמיים. מאז נשבעתי לא לא
י
כול יותר בטרם טיסה.
(מתוך הפרק "ימים ולילות
בפלמ"ח")
לידה קלה
את סיום הקורס (קורס
המ"כים הראשון של
הפלמ"ח, בו שימש דוד
כמ"פ, א.כ.) ציינתי בתקיפת
מוצב מבוצר, בתרגיל אש
פלוגתי לעיני ראש מחלקת
ההדרכה חיים לסקוב. בערב
הוא אף נשאר להיות עמנו
במסיבת הסיום.
המסיבה התארכה עד אחת
בלילה. כולם קצת שתויים,
שרים ומספרים זוטות מע
י
ניינות מהקורס ובדיחות מעל
במה מאולתרת. כל מי שעלה
בשלב עליז זה על הבמה,
הרים אצבע קטנה ולא אמר
דבר, אף לא מילה, התקבל
במחיאות כפיים סוערות.
מושב ליצים. ואז עולה אחד
על הבמה ומודיע ברמקול:
- הרגע התקבל טלפון...
מחיאות כפיים מחרישות
אוזניים ומתמשכות. הבחור
לא יכול להשמיע הגה. הוא
מבקש הקשבה בסימני ידיים
נואשות... המהומה שוככת
איכשהו.
- הרגע... הטלפון...
- שמענו, שמענו, הקהל
שואג מלוא הגרון.
- לדוד קליין נולד בן.
צחוק רם מתגלגל ומחיאות
כפיים שוברות אוזן מכל עבר,
כולל אותי. עוד רגע אני נרגע
מהצחוק הבלתי נשלט ומצ
י
הטייס "בלק" טלטל את המטוס הקליל בקשתות מרהיבות וביצע
את כל התרגילים שעלו על דעתו. אהבתי את זה ונהניתי, עד שמעיי
החליטו להקל על העומס ושחררו את מעט ארוחת הבוקר שלי. כיוון
שהטייס ישב מאחורי, הוא שקיבל את עיקר המחאה של קיבתי