26 / 64
26
, ראש השנה תשע"ז
2016
ספטמבר
268
גיליון
|
|
\לידיה גרינפלד
ראיון
תרבות
באו לכפר מיפו וחלמו על
בית קטן, גינה, אוויר טוב
ונוף. הם גילו שבכפר ורדים
יש כל הדברים האלה ועוד
הרבה יותר. עפרה אביגד וב
פ
עלה גרים בכפר כשנה בלבד,
אבל התלהבותה רק הולכת
וגוברת: "מהר מאוד הצטר
פ
פנו לגינה הקהילתית. יש שם
חברים, משם התחלנו. אנחנו
מכירים אנשים, וזה שיש פה
הכל בכפר, שלא צריך לצאת
החוצה. הדבר היחיד שחסר לי
זה המאסטר טאי צ'י בשיטה
המיוחדת שלמדתי בתל אביב.
"יש פה שילוב מושלם בין
כפר ועיר", היא ממשיכה.
"מצד אחד אנחנו בקצה (הם
גרים ברחוב חצב), טבע, נוף,
שקט. מאידך זה כמו עיר. יש
פה הכול מבחינה תרבותית,
הרצאות, מוסיקה ואמנים,
אפשרויות להציג. פשוט
נפלא. אנחנו כל יום מברכים
שהגענו".
עפרה, בשנות החמשים
לחייה, מתפרנסת מתרגום
ספרות יפה מאנגלית לעב
פ
רית. המעבר לכפר פתח גם
לה וגם לבעלה הפנסיונר
אופקים חדשים. בצעירותה
צילמה, אך לא התמידה. הח
פ
זרה לצילום התרחשה מאוחר
יחסית ("הכול אצלי מבשיל
מאוחר"). היא למדה בבית
הספר קמרה אובסקורה בתל
אביב, צילום שחור לבן, הש
פ
תתפה בתחרויות, קיבלה פרס
של מגזין ארץ וטבע. חשבה
שתהיה צלמת מקצועית, אבל
כשהלכה עם תיק העבודות
שלה לצלמים ידועים, הוציאו
לה את הרוח מן מהמפרשים:
"מה, השתגעת? תתחילי
להיות עוזר צלם, תתחילי
לעשות לו קפה, לא כדאי".
כאשר הגיעה לאולפני הצי
פ
לום פרג', בעל הבית התלהב
ואירגן לה תערוכת יחיד. אחר
כך השתתפה בכמה תערוכות
קבוצתיות, בגלריה דה וינצ'י
בתל אביב ובגלריה של בית
האופרה.
מאז שהגיעה לכפר, הספיקה
להציג בתערוכה "התחדשות"
בגלריה טל. לא מזמן הציגה
בתערוכה קבוצתית במוזיאון
הצילום בתל חי, ועכשיו יש
לה תערוכה בשם "רוגע"
בספרייה בכפר. בצריף הירוק
מוצגות שתי עבודות שלה
למכירה.
לאחרונה החלה לצלם אנ
פ
שים צילום אמנותי. אמנם
היום לכולם יש טלפונים עם
מצלמות, אבל היא מאמינה
שצילום הוא אמנות, במיוחד
צילום פורטרטים. כשמישהו
מבקש צילומים טובים, גם
לצרכים עסקיים, אין תחליף
לצילום עם נשמה. לדבריה,
אנשים מכירים בערכו של
צילום טוב. ומהו צילום טוב?
צילום שמבטא את אישיותו
של המצולם, שמגלה את
'פנימיותו'. בצילום כזה היא
משתדלת לזרום עם המצולם
וסביבתו, מצלמת תוך כדי
שיחה ומגלה "מה הכי נכון לו
מבחינת הרקע והאור והזוויות
וכן הלאה, ובאמצעות השי
פ
חה מוציאה ממנו את היופי
הפנימי שאני רוצה להעביר
בצילום".
כדי להגיע לעומק כזה,
מקיימת עפרה שיחה עם
האיש או האישה שמבקשים
להצטלם, ואחרי שהחרדה
הראשונית מתפוגגת, היא
י
�
צ
300
עד
200
מצלמת כ
-
לומים. מהם תבחר בסופו של
צילומים.
10-
דבר כ
ועם כל זאת, לדבריה היא
צלמת אינטואיטיבית. כלו
פ
מר "צילום מהבטן, מהרגש,
ללא הכנות מדוקדקות או
תכנון מוקפד מדי. לא עושה
תחקירים, פשוט מצלמת כש
פ
משהו מרגש אותי, כשמדובר
בצילום ספונטני או בטבע".
כשאני מעיזה לומר לה בה
פ
תרסה שצילום הוא בעצם
העתקה של נוף או אנשים
שנקלטים בעדשה, היא מוחה:
"תעמידי שורה של צלמים
מול אובייקט, כל אחד יצלם
אותו בצורה אחרת. מצלמים
את אותו דבר, אך לכל אחד
ייצא משהו קצת שונה". ועוד:
"קשה להגדיר את זה במ
פ
לים, זה מעבר למלים, שבריר
שנייה שהאור מאיר בדיוק
בזווית מסויימת את השיער,
את הפרח, עושה את ההב
פ
דל. כשאתה בא לצלם, משהו
בתוכך מתחבר לאובייקט. זו
אלכימיה, בטח לא העתקה".
ולא איכפת לך שיש כזאת
אינפלציה של צלמים, אני
שואלת. לא, ממש לא איכפת
לה: "כל אחד זה ראש אחר
וגם הצילומים נראים אחרת.
זה מפרה לראות צילומים של
אנשים אחרים. העין האנושית
היא זו שמצלמת וקובעת".
עפרה אביגד,
ofraavigad@gmail.com,
.0547-355031
צילום עם נשמה
הצלמת עפרה אביגד, המציגה תערוכה בגלריית הספרייה,
מספרת על השנה הראשונה בכפר ורדים ואיך מצלמים יופי פנימי
עפרה אביגד
פגישה, חצי פגישה. עבודה של עפרה אביגד