40 / 64
40
, ראש השנה תשע"ז
2016
ספטמבר
268
גיליון
|
|
מגזין
הדס כרמונה
כובע הים המצחיק העשוי
גומי עם פרחים תלת מימ
פ
דיים שאמא שלי שמה על
הראש שלה כשהלכנו לב
פ
ריכה בילדותי אף פעם לא
הצליח להתחבב עלי. כך
שלראות את השחקנים של
"החיפאית" בהצגה אקווריום
לבושים בכובעי ים צבעוניים
ופרחוניים ומחזירים עטרה
ליושנה היה שובה לב.
אהבתי את ההצגה מהרגע
הראשון. לכובעים המגוח
פ
כים והמלבבים כאחד התל
פ
ווה איפור צבעוני ובגדי ים
ורודים, פנים וגוף צעירים
וניצוץ בעיניים. כל זה בנוסף
לתפאורה הנפלאה של רות
מילר היו ממש חגיגה לעי
פ
ניים. ואז הם התחילו לדבר.
א-מה-מה, הקול קול יענק'ל,
והידיים ידי איתי (או כל שם
צעיר אחר). אמנם ידעתי
לאיזו הצגה אני הולכת, אבל
בכל זאת, הלבוש הזה בליווי
טקסטים על תקופה שהסבים
שלי זכרם לברכה היו רוצים
לשכוח, בקול אותנטי של
אנשים בני שמונים, וליפסי
פ
נק מדויק להפליא, הצליחו
להפתיע אותי וכנראה גם את
שאר הקהל שצחק יחד איתי.
קול דודי
ודודתי
ליפסינק, אם תקלידו
ביוטיוב (או אם התבלבלתם
והקלדתם ליפסינג), יציג
לכם תוצאות של קטעים
מתכנית הבידור "הכל הולך",
קטעים מתוך קליפים לח
פ
תונה, חבר'ה צעירים שעו
פ
שים צחוקים או סתם כאלה
שעפים על עצמם. מדובר
בתופעה בה ברקע שומעים
שיר בביצוע מקורי, אבל
בסרטון רואים מישהו אחר
עושה-עם-השפתיים כאילו
הוא שר. אולי זה לא מפ
פ
ליא שהתופעה התפשטה גם
לתיאטרון ומצאה את עצמה
בהצגה של רוני ברודצקי בל
פ
בוש קצת אחר.
צותתי לשתי
קשישות
ברודצקי, שעיבדה וביימה
את ההצגה "אקווריום"
בתיאטרון חיפה, גדלה בכפר
ורדים, ולמי שהשם מצלצל
מוכר, רוני היא בתם של מודי
ז"ל ושלומית. נפגשנו בתי
פ
כון מנור כברי בחדר המורים
של מגמת התיאטרון בה היא
מלמדת, כשהיא בחודש הת
פ
שיעי.
ליפסינק על במת התיאטרון?
"הרעיון להצגה התחיל כש
פ
עבדתי על משהו אחר בבית
קפה ושתי קשישות שהתווכ
פ
חו ביניהן הפריעו לי לעבוד.
הוויכוח היה מאוד סוער, אז
הקשבתי להן, כהרגלי לה
פ
קשיב לשיחות, והתחלתי
לכתוב את השיחה. אחר כך,
כשקראתי את השיחה מחוץ
לבית הקפה, זה היה פחות
מעניין. המילים בלי הקול
והעוצמות לא היו מעניינות.
ואז הבנתי שאפשר לחבר את
זה לרעיון שכבר עלה לי פעם
– הליפסינק. רציתי לראות
מה קורה כשלוקחים קול
מבוגר ומלבישים אותו על
שחקן צעיר. התחלתי לעשות
ניסיונות בסמינר הקיבוצים
בבית הספר לאומנויות המ
פ
חול. הבנות הקליטו, הביאו
חומרים, אני ערכתי ובדקתי
איתן איך זה יוצא. אחרי חו
פ
דשיים של ניסיונות התחלתי
להעמיד גרסה ראשונה".
ואיך נוצרו הטקסטים לגרסה
הנוכחית?
"רוב העבודה הייתה
לשמוע הקלטות ארוכות
ולהוציא מהן שתי דקות של
סצינה. למצוא מה בתוך
שיחה טבעית לחלוטין, רגי
פ
לה ויומיומית, יכול להחזיק
את הסצינה. חלק מהשי
פ
חות לקוחות מתוך הסרטים
הדוקומנטריים "זוגות" של
דוד אופק, "משברי גיל" של
רוני קובן ונילי קלימובסקי
ו"מועדון בית הקברות" של
טליה שמש; וחלק משי
פ
חות שהוקלטו. הקו המקשר
לאורך ההצגה הוא רגשי ולא
סיפורי".
ההצגה מתנהלת בבריכה
ציבורית בה מתנהלות שיחות
שלכאורה אין קשר ביניהן.
משיחה על מצפון, לשי
פ
חות על סקס, אהבה, גורל,
משפחה, בדידות, דימוי גוף
ועד שיחה על הפרק האחרון
בחיים. שיחות שכל אחד, זקן
או צעיר, יכול להזדהות איתן
ולמצוא שם את עצמו או את
סבתא שלו. חבל שלא הספ
פ
קתי להקליט את הסבים שלי
בשיחות יומיומיות שכאלו.
ההצגה אקווריום בבימויה של רוני ברודצקי ובהשתתפות ארז שהרבני, שניהם
בני כפר ורדים, עולה בימים אלו בתיאטרון חיפה. ההצגה הצבעונית, בה
השחקנים הצעירים לבושים בגדי ים אך מדברים בקולות מוקלטים של אנשים
בני הגיל השלישי, מאפשרת לקהל לעבור חוויה בין דורית ולצאת עם תובנה
אחת או שתיים על החיים. ובנוסף, יש הזדמנות להכיר שני סיפורים של בני
הכפר שפנו לדרכים מקבילות ועכשיו נפגשו בתיאטרון רפרטוארי