שש שנים בפלמ”ח, ארבע מלחמות “ברגל”,
שותף להקמת בית קשת, פלאח, שחקן תיאטרון
בקאמרי והבימה, איש משפחה. תחנות
בבוקרשט, עמק יזרעאל, הנגב, תל אביב והגליל,
ולכל מקום סיפור מרתק משלו. דוד רם מייעד
את ספרו האוטוביוגרפי לבני משפחה ולחברים,
אך כל ישראלי ימצא בו עניין כי סיפורו הוא גם
סיפורה של מדינת ישראל והציונות. ההיסטוריה הפרטית שבספר
היא גם של כולנו, והיא מסופרת בגובה עיניים ועם הרבה הומור.
הציטוט שלמעלה לקוח משיר שנכתב ליום השנה השביעי
להקמת הפלמ”ח. המשורר נתן אלתרמן כותב שם “נוצרות
אגדות”. הרבה לפניו אמר חוזה המדינה כי אם תרצו “אין זו
אגדה”. והכותרת שדוד בחר לספר היא “לא אגדה”. ושלושתם
צודקים, שהרי מצד אחד מדינת ישראל, יישוביה וגיבוריה הם
מציאות, ומצד שני מדובר בפלא המשול לאגדה.
אולי, כפי שניסח זאת דני סנדרסון, מדובר ב”אגדה שהייתה
באמת”. והדברים אמורים הן לגבי המדינה והן לגבי דוד רם.
אייל כץ
נעליים נוקשות ילקוטים
סעודה של זיתים ופרי תומר
וספלי אלומיניום קמוטים
ורעות וקורבן לאין אומר
מה נוסיף ונמנה מדברים פעוטים
נוצרות אגדות זה החומר
נתן אלתרמן, מסביב למדורה