34
גיליון 132 פברואר 4102
|
|
חדשות
פרידה
מאבי
אבי פרידמן, מוותיקי כפר ורדים, נפטר לפני
כחודש לאחר מחלה קשה.
הוא נפטר שלושה שבועות בלבד לאחר שאובחן
כחולה.
אבי נולד לפני 46 שנים בחיפה, ואת ילדותו
עשה בעכו. בבגרותו למד בפנימייה החקלאית
עירון, שם הכיר את לאה, שימים הפכה לאשתו.
בשנת 6891העתיקו אבי ולאה את מגוריהם
לכפר ורדים. אבי שרת כלוחם בגולני והעביר
את חשיבות התרומה בשירות קרבי למען
המדינה לכל ארבעת ילדיו.
בשנים הראשונות היה מעורב בקהילה בפעילות
על שמירת כפר ורדים כיישוב ציוני קהילתי.
פעילות קהילתית נוספת עשה בשכונת
רסקו בנהריה. במשך שנים רבות סייע לרבים
בהתנדבות בבעיות משפטיות. אבי סיים תואר
ראשון במשפטים, החל בלימודים לתואר השני
אך לא השלים אותם.
בנוסף ללאה ולארבעת ילדיו הותיר אחריו
שמונה נכדים.
איש ישר היה וטוב לב.
אבא, יושב בחדר שכה אהבת וממנו
צרובים לי אחדים מהזיכרונות החזקים
ביותר שלך, יושב עם עצמך ומאזין
לאחד מהתקליטים הרבים שלך, מחייך,
שר, נהנה.
אין הרבה רגעים כאלה מהשנים
האחרונות, אך בתור ילד אני זוכר
המון זיכרונות של ים בשבתות, שקיות
ממתקים אישיות בכל יום שישי, רי
ו
קודים בסלון עם אמא, שיחות על פו
ו
ליטיקה, שיחות על החיים, בעיקר על
שלי.
את אהבתי למוסיקה אני מייחס רק
לך. זו המתנה שהענקת לי, ולצערי כבר
כמעט חודש ימים היא זו שלא מאפש
ו
רת לי לפתוח אפילו רדיו. כל שיר ושיר
מזכיר לי אותך.
שלושה וחצי שבועות חלפו מאותו
רגע שבו ישבתי במשרד ובשניה, הב
ו
נתי שחיי, חייך, חיינו לא ישובו עוד
להיות כמקודם.
אודה שלשיחת הטלפון הזו, בתור
ילד דאגן, חיכיתי בערך מגיל העשרה
שלי, אבל תמיד חשבתי משום מה, שזה
יהיה משהו שקשור ללב שלך. כנראה
לב, בגלל שאין ספק שזהו האיבר המ
ו
שמעותי ביותר בך ושהגדיר את כל
הווייתך.
הרגישות שלך למצוקות של האחר
תמיד באו על חשבונך לפעמים גם
על חשבוננו אבל כזה היית וכאלה אני
חושב הפכנו להיות ארבעתנו האחים.
למדנו ממך המון, לא תמיד מהמילים,
המון בזכות המעשים.
כשיצאנו משיבא עצר אותך בדרכך
החוצה מהחדר המשותף לכם, אדם
שהכיר אותך יום אחד בלבד ואולי הח
ו
לפת עימו שני משפטים לפני כן, ואמר
לך שאתה אדם מדהים, כיוון שרק
אדם מדהים יכול להצמיח כאלו בנים
אוהבים ומסורים. ולסיום עוד אמר לך
שתדע, שכנראה הצלחת בחייך.
אולי אנחנו כאלה כבנים אבל זה רק
בזכות זה שראינו אותך כל כך מסור
לסבא וסבתא כבנם.
בשנתיים האחרונות כמעט כדרך קבע
היית מתקשר אלי בשעת ערב , לא כדי
לשאול לשלומי אלא בשאלה חדה של
“ איפה אתה, ואם אני כבר בבית"?
לרוב עניתי לך שאני כבר יוצא, או
שאני בדרך וכעסת עלי , לא בכאילו,
באמת, הסברת לי שוב ושוב שמשפחה
זה מעל הכול ותמר והילדים זקוקים לי.
אני מבטיח לך, כשם שהמשפחה
היתה הדבר הראשון תמיד בחשיבתך
ובמעשיך, גם אצלי כך הדבר יהיה ולא
רק במילים והבטחות אלא במעשים.
אני חושב שהצלחת בענק בחייך,
הקמת משפחה יחד עם אמא שקשורה
עבותות אח בנימיו של אח ובאחדות
ואהבה מלאה.
אנו נעשה הכל לשמור כך גם במשפ
ו
חותינו והלוואי ונצליח כמותכם.
אהוב שלנו, שלי, נוח בשלום על
משכבך, אני כבר כל כך מתגעגע.
למדנו המון מהמעשים שלך
מדבריו של הבן עידו
