35
גיליון 132 פברואר 4102
|
|
אבי אחי היקר,
הכל התרחש במהירות
בלתי נתפסת: רק לפני
חודש היית בריא, צעדת
בבוקר צעידה ספורטיבית,
תכננת תכניות לשלב הבא
של החיים, אחרי שהבנים
כבר בשלהם, מטופלים בנ
ו
שיהם וטפם ועומדים בזכות
עצמם. ופתאום הכל נכרת
ונגדע באיבחת חרב חדה,
כמו שרק החיים יודעים
לזמן לפעמים.
ראיתי אותך אתמול שוכב
במיטה ומנסה לקחת אויר,
חזך עולה ויורד, מתאמץ
כמפוח, וכל מה שביקשתי
באותם רגעים היה שהסבל
הזה ייפסק כבר, הכי מהר
שאפשר! והוא סוף סוף
נפסק הבוקר, וגם החזה שלי
השתחרר מאחיזת המוות
שלפתה את חזך.
www
למרות שהיית תמיד "האח
הקטן", התנהגת כאילו אתה
האפוטרופוס שלי ואח
ו
ראי לרווחתי: פתאום באת
יום אחד לקיבוץ והבאת לי
מערכת סטריאו משוכללת,
שבמקרה התגלגלה לידיך...
כשעזבתי את הקיבוץ נתת
לי חינם - ולא רצית לשמוע
AUDI
על כסף - מכונית
מהודרת שהשתמשת בה,
ואמרת כי יש לך שתיים
והיא מיותרת.
כשעברתי דירה בתל אביב
הגיע לדירתי משלוח של
מיטה זוגית מתכווננת משו
ו
כללת, כי קנית שתיים במ
ו
חיר מבצע וזה השתלם...
...
אני זוכר שהלכנו מכות,
שבמהלכן הרבצתי לך ביס
רציני באגודל, ומרוב פחד
ברחתי והסתגרתי חצי יום
בבית השימוש, כשאתה
אורב מאחורי הדלת, מודיע
לי מה תעשה לי כשאצא...
ואני זוכר גם - כמו קרה
זה עכשיו - שהכנו יחד עם
עוד חברים בשכונה “פצצת
קרביד" עם קופסת שימו
ו
רים חלודה, וכשהתכופפת
לראות למה היא לא מתפו
ו
צצת, היא סוף סוף התפוצצה
ו"פוצצה" לך גם את המצח,
ואני גררתי אותך בריצה
הביתה, החולצה שלי קשו
ו
רה על מצחך שותת הדם.
אבל כשהגענו הביתה, אני
- מאימת ההורים - נשארתי
במרחק בטוח בחוץ ושלחתי
אותך לבד הביתה להורים...
נותרה לך משפחה גדולה,
ארבעה בנים טובים, “מו
ו
צלחים" עפ"י אמות המידה
הפולניות שעליהן גדלנו,
ובכל אחד מהם כבר מוטב
ו
עים חלקים רבים ממך, ואלו
נחמה ומרגוע גדולים.
פאפא.
לשמחתי לא יצא לי לכתוב
למישהו הספד בכל חיי, ונ
ו
ראה לי שאני גם לא משהו
בזה. ולכן אני אכתוב לך
ברכה, ברכה לחייך כי בזה
אני סביר פלוס.
בוקר, ה-31.21.91, יום
הולדת 62. אני נוסע צפונה,
מבסוט מהחיים ועדיין מריץ
את מה שאני זוכר ממסיבת
ההפתעה שעשו לי חברים
טובים. כביש החוף פתוח
לפני ואני שועט לכיוון בי
ו
קור המולדת השבועי אצל
אמא, אבא, חברים ומסעדה
אחת. כעת נתון אחד ירד מן
המשוואה. כשהגעתי למשק
ראיתי אותך יושב על האב
ו
נים בשביל הכניסה וממתין
שרן ייקח אותך לרמב"ם.
שאלתי אותך "פאפא,
צ'יפצ'?". ענית "בינה!".
היית תשוש וצהוב ממש כמו
הסימפסונים. אוקיי, משהו
לא בסדר.
מכאן לשם, ואחרי תהליך
קצר שלקח נצח נצחים, אני
ניצב פה היום ומברך אותך.
למשך חיי הבוגרים שלא
ו
חר הצבא לא עבר יום שלא
דיברתי איתך ועם אמא. היי
פאפא, מה שלומך? וכל פעם
זה היה בשפה אחרת ובמב
ו
טא שונה. אני בסדר חמו
ו
די... אז זהו שלא.
מי שמכיר אותך יודע
שמשפט הדגל שלך היה
"סוף מעשה במחשבה תחי
ו
לה". אבל לפני כמה ימים,
כששאלתי אותך אם תצט
ו
רף אליי לסלון ודיברנו על
הא ועל דא, יצאה לך פני
ו
נה מהפה שמסכמת כמעט
את הכל. אמרת לי חמודי,
שתדע לך שסבא שלך אמר
לי ש"טוב פת חרבה ושלווה
בה, מבית מלא זבחי ריב".
קצר, קולע, אבא שלי.
איש משפחה למופת,
דעתן, אמיץ!
אני מאחל לכולם אבא
שכזה ומשפחה שכזו. שלח
לנו כוחות לשמור על המש
ו
פחה ועל אמא בפרט. יש לך
במה להתגאות, אתה ואמא
הקמתם שושלת לתפא
ו
רה. שימשת על תקן היועץ
המשפטי למשפחה ותמיד
נרתמת לכל מענה ובקשה.
זכרונות רבים ישנם ויהיו
אבל נשמור לפעם אחרת כי
יש כל כך הרבה.
וידוי אחרון וקטן. היו
לי שני אבות, האחד בריא
שייחלתי שיחיה לצידי לעד
והשני הוא האבא של אתמול
בערב, שרק רציתי שלא יס
ו
בול ולא נעים לומר גם שי
ו
מות, על אף הקושי. לא נל
ו
חמת במחלה, אלא המחלה
נלחמה בך. הרי היית יותר
חזק ממנה והיא פחדה ממך.
באותה העת, כאשר שכבת
במיטה ללא ניע ורק נשימות
קצרות נשמעו, ניכר היה שלא
רחוק הרגע. נראית כה שליו
ורגוע, ליטפתי את פנייך,
נשקתי למצחך והיית קר אך
בשבילי אתה תמיד תישאר
האבא המופלא והנערץ.
אוהב, מוקיר ומתגעגע
לחייך אבא!
הבנימין שלך אורק'ה
כאילו האפוטרופוס שלי
מדברי הפרידה של האח יחזקאל
הזוהר בעיניים
דברי פרידה של בן עמי מוסק
תודה על התמיכה
מאחל לכולם אבא שכזה
מתוך ההספד של הבן אורי
אבי שלי,
כל אחד נושא את אבי “שלו".
אבי - אבא, בעל, סבא, אח, גיס, חבר, ידיד.
אבי - נשמה, אמונה, אהבה, נתינה, עשיה,יושרה.
מבט זוהר - מי שלא ראה זוהר בעיניים, לא ראה את אבי
מדבר על נכדיו לא יודע מה זה מבט סבא אוהב.
בום, והלכת.
לא הספקתי לקבל, לעבד, ואופס איבדתי!
את החשבון תשלם כשניפגש.
במחציתו של החודש נפטר בעלי היקר אבי פרידמן.
משפחה, חברים, מכרים ותושבים רבים פקדו את ביתנו,
ניחמו ותמכו בי ובארבעת בניי.
תודה לכל אותם אלו שבאו וניחמו, תודה רבה לעובדי
המועצה המקומית, תודה מיוחדת לתושיה, אשר ברגישות
רבה ליוותה אותנו בהכנות לקבורה, תמכה והייתה זמינה
עבורנו בכל אותה העת.
תודה ענקית לחברתי ושכנתי, שרה לוי, שטרחה בהכנת
אוכל בימי השבעה, כמו גם בתיאום עם תושבים נוספים
שהכינו את מיטב מתכוניהם בעבורנו. שרה פקדה את ביתנו
יומיום מספר פעמים ודאגה לכל מחסורנו.
תודה לכל אלו מקרב לב,
לאה פרידמן
