43
גיליון 132 פברואר 4102
|
|
מקלט בישראל. גישת המ
ו
דינה למבקשי המקלט הפכה
לדרקונית יותר. מבקשי
מקלט “תלויים באוויר" בנו
ו
גע לזכויותיהם ומעמדם, הם
מנועי גישה להיתרי עבודה
קבועים ושירותי רווחה וב
ו
ריאות בסיסיים אינם ניתנים
להם. בנוסף עליהם להתמודד
עם גזענות ואלימות המופנית
כלפיהם. מאז יוני 2102, עת
נחקק התיקון לחוק למניעת
הסתננות, נכלא כל מי שה
ו
גיע מגבול מצרים ללא אשרה
בכלא סהרונים במעצר מנהלי
ללא משפט. לאחר בנית הגדר
הגעת אנשים נבלמה.
עד היום סירב משרד הפנים
לאפשר למבקשי מקלט מסו
ו
דן ומאריתריאה להגיש בקשה
למקלט, בטענה שממילא הם
מוגנים ב"הגנה קבוצתית מפני
גירוש". אנשים אשר שוח
ו
ררו ממעצר והורשו להישאר
בישראל נתקלים במציאות
קשה. עבודה נמצאת בקושי
ותנאי החיים עלובים. ארגו
ו
נים ישראליים, כנסיות, בתי
כנסת, ארגוני סיוע משפטיים
ורפואיים ואזרחים מהשורה
ועיריית תל אביב נרתמים מעת
לעת לסייע.
ממשלת ישראל, מנגד,
מגבירה את אמצעי הענישה
שהיא נוקטת כדי להרתיע
את מבקשי המקלט והפלי
ו
טים ואלו המסייעים להם.
הממשלה מצהירה כי מטרתם
של אמצעי הענישה הללו היא
להפוך את ישראל ליעד פחות
אטרקטיבי עבור פליטים ומ
ו
בקשי מקלט, למנוע הגעה
של פליטים נוספים ובאופן
עקיף “לעודד" אותם לבקש
מקלט בארצות אחרות. חוסר
הוודאות מעורר מיעוט בצי
ו
בור הישראלי למעשים אלי
ו
מים הבאים לידי ביטוי בה
ו
תפרעויות והתקפות על גופם
של פליטים ורכושם, השפ
ו
לות, שריפת חנויות ועוד.
הציבור בישראל חשוף למ
ו
סרים עמומים ומבלבלים מצד
הממשלה, שלעיתים קרובות
מתייחסת אל הפליטים ומב
ו
קשי המקלט כאל איום ביט
ו
חוני או דמוגרפי, ומנגד כאל
מהגרים כלכליים. כתוצאה
מכך מתעורר הויכוח: האם יש
למדינת ישראל חובה חוקית
ומוסרית כלפי הפליטים ומ
ו
בקשי המקלט.
לאחרונה נשמעים קולות על
כך שהושג הסכם עם מדינה
זרה לקליטת האנשים מארי
ו
תריאה וקיימת פעילות לה
ו
ואלך לכלא. העובדה שבי
ו
שראל אפשר להרוויח הרבה
כסף ולסייע למשפחה קורצת
ומושכת".
מה קורה כיום באריתריאה?
"לא רואים שינוי, ויש סיפו
ו
רי אימה. הסחר באנשים עבר
כל גבול. ידוע לי על ארגון
מוסלמי בשם 'ראשדיה' שחו
ו
טף אנשים ומאלץ את המש
ו
פחה לשלם כופר של אלפי
דולרים".
הדילמה של כולנו
במפגש בבית הכנסת נש
ו
מעו דעות לכאן ולכאן. הדת
היהודית רחמנית, אך מגדירה
במפורש כי “עניי עירך קו
ו
דמים". מנגד, ניצבים זיכרו
ו
נות השואה מול חוסר הרצון
לקלוט גרים. שאלת המפתח
היא: האם הם מהגרים, מחפ
ו
שי עבודה או פליטים?
מחד, נראה שמדינת יש
ו
ראל שגתה כשאיפשרה להם
להיכנס. אך מאחר שהם נמ
ו
צאים בארץ יש לאפשר להם
מחיה מכובדת. האריתראים
אכן מגיעים ממדינה נחשלת
שאינה מכבדת זכויות פרט
ומוכרת במדינות אירופה כמ
ו
דינה שהנמלטים ממנה מק
ו
בלים הכרה כפליטים. מנגד,
כמעט כל תושבי יבשת אפ
ו
ריקה משתוקקים להגר למע
ו
רב לצורכי עבודה.
ביבשת שבה השכר החוד
ו
שי נע בין 051 ל-002 דולר,
ברור ששכר של כמה מאות
דולרים בחודש ייחשב להון
עתק. הבעייתיות בהגירה
למערב מתחילה לתת אותו
ו
תיה בכל העולם, החל בגדר
בין ארה"ב למקסיקו והגירוש
ההמוני מערב הסעודית לפני
כחודשיים (031 אלף אתיופים
גורשו לאתיופיה).
לטעמי, יש מקום להביע את
עמדותינו ולנהל שיח ציבורי
בנושא מהותי זה. תושבים
המעוניינים להביע דעתם
בסוגייה מוזמנים לכתוב אליי
או ישירות לעיתון.
לתגובות:
הישראלים
והבעיה
האריתריאית
בקהילת המנין המשפחתי לקחו
פסק זמן מהעיסוק בהטבות המס
וערכו מפגש עם שני אריתריאים
השוהים בארץ ודיון נוקב בסוגיית
היחס לתושבי אפריקה שהגיעו לכאן
כדי למצוא עבודה
שגת הסדר עם שתי מדינות
נוספות. מנגד שוקלת המדינה
להסב את המתקנים שהוקמו
למתקנים פתוחים, שלא יוג
ו
דרו כמתקני משמורת.
"רוצה לחיות כאדם
חופשי"
על רקע זה נשמעים קו
ו
לותיהם של “פיש" ו"דיווד"
(עם פיש ערכתי שיחה ארוכה
לאחר המפגש).
פיש מספר: “ אני בן 53,
רווק, ונמצא בארץ 6 שנים.
גדלתי בכפר קטן. הקיום
שלנו היה מחקלאות ביתית
צנועה, ללא חשמל ומים זו
ו
רמים. למדתי עד גיל 02.
רק במשפחה בעלת אמצעי
קיום ניתנת הזדמנות לכמה
מילדיהם לצאת ללימודים.
יש לי תשעה אחים ואחיות.
גויסתי לצבא והייתי מורה
01 שנים. כשפרצה המלחמה
עם אתיופיה השתתפתי כלו
ו
חם. החיים היו קשים, ערקתי
מהצבא לעזור למשפחה. נת
ו
פסתי, ישבתי בכלא חצי שנה
ואז עברתי לסודן. חסכתי כסף
י
�
-וב 8002 החלטתי לברוח ל
שראל. המסע ערך כשבועיים
ועלה לי 005,1 דולר. ידוע
לי שעד סגירת הגבול אנשים
שילמו סכומי עתק, אפילו 02
אלף דולר, כדי להגיע ליש
ו
ראל".
למה אתה כאן?
כי באריתריאה אין חופש
לאנשים. אין חופש דיבור,
אין עצמאות. יש שירות צבאי
לכל החיים, אין מפלגות, אין
פרלמנט, אין עבודה. המצב
בישראל קשה, אבל טוב
בהרבה יחסית לאריתריאה.
מאידך אין לנו כאן סיוע
משפטי, לא מאריכים לנו את
הוויזה. אנו שורדים על סיוע
ותמיכה הדדית בקהילה".
למה שלא תחזור ותפעל לה
־
ביא שינוי במדינתך?
"אשמח לחזור למדינתי כי
זו מולדתי, אבל רק אם הכל
ישתנה ואריתריאה תהפוך
לדמוקרטית.
אני רוצה לחיות כאדם חופ
ו
שי ומקווה שכאן אצליח. את
הכסף שאני חוסך אני שולח
באמצעות מדינה אירופאית
למשפחתי שברחה לסודן.
אין לי מושג מה יהיה בעתיד.
או שנישאר שנה או שאשאר
