10 / 64
10
גיליון 742 אפריל 5102, פסח תשע"ה
|
|
ניר שילה
פתח דבר
הגיליון הבא של א-לה כפר יופץ ביום חמישי 41.01.32. חומרים למערכת ניתן להעביר עד יום חמישי 01.61
הוצאה לאור:
אשכול מדיה בע"מ,
יערה 13 כפר ורדים 0074152
4747799-40, פקס 8381698-050
www.eshkol.co|
pnay@pnay.co.ilעורך ומנהל
אייל כץ
מייסד ועורך אחראי
ניר שילה
ארבל הלוי
עיצוב:
דפוס ידיעות תקשורת
הדפסה:
www.alakfar.co.ilהגיליון הבא של א-לה כפר יופץ ביום חמישי 4.61, שבוע לפני יום העצמאות. חומרים למערכת ניתן להעביר עד יום חמישי 4.9
חודש ניסן, אביב, הטבע בשיא פריחתו.
שעות האור מתרבות, שעון הקיץ כבר
כאן, אביב הגיע פסח בא. חג הפסח הוא
המועד החשוב ביותר בלוח השנה היהודי,
הראשון בשלושת הרגלים, יום הולדתו
של עם ישראל היוצא מבית עבדים לחי
ר
רות. “בכל פסח חייב אדם לשאול את
עצמו: מתי נולדתי? היכן נולדתי? מהו
הזיכרון ההיסטורי שאני נושא עמי? אני
מסתכל בתעודת הזהות שלי וקורא את
מה שכתוב בכתב בלתי נראה: הורי נולדו
כעבדים במצרים, כשפרעה מלך מצרים
ציווה על רצח העם הראשון בהיסטוריה.
גם אני הייתי שם" (יצחק טבנקין).
ליל הסדר הוא יום ההולדת של עם
ישראל. בלילה הזה נצא למסע משפח
ר
תי: נחווה מחדש את היציאה של אבותינו
מעבדות לחירות, משיעבוד פנימי אל
חופש ותקווה. בלילה הזה נספר, נאכל
ונשיר – עד שנראה עצמנו “כאילו אנחנו
יצאנו ממצרים".
התורה חייבה סילוק מוחלט של כל חמץ
מן הבית – שלא ייאכל, יימצא או ייראה:
“שבעת ימים שאר לא ימצא בבתיכם...
כל מחמצת לא תאכלו, בכל מושבותיכם
תאכלו מצות" (שמות י"ב י"ט-כ). מה
פשר הסילוק והטיהור הזה? כיצד הוא
קשור לחג האביב והחירות? חלק מהפר
ר
שנים מתייחסים ל’חמץ" באופן מטאפו
ר
רי – סמל מוחשי לדברים שאותם עלינו
לבער בחיינו – בתחום הנפשי, המוסרי
והחברתי. הניקיון החיצוני נעשה תמריץ
לניקיון פנימי, להתבוננות בנפשנו פנימה
ולביעור ה"חמץ" מתוך לבנו.
הדבר הראשון שאלוהים מספר על עצמו
במעמד הר סיני הוא: “אנוכי ה’ אלוהיך
אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים"
(שמות כ’ ב). אלוהים אומר זאת לפני שהוא
מצווה עלינו לא לגנוב ולא להרוג; לפני
שהוא מצווה עלינו לשמור את השבת ולא
לעבוד אלילים. הדיבר “אנכי ה’ אלוהיך...."
הוא הראשון מבין עשרת הדיברות. הוא
מצווה עלינו לזכור לעד שאלוהינו הוא
אלוהים של חירות, ושהמצוות שהוא מציע
לנו הן מתנות ולא עול. קבלת מצוות אלו
החוק הוא החירות
: כפר ורדים, אבירים, אלקוש, בן עמי, גיתה, געתון, הר חלוץ, זיו הגליל, חוסן, חרשים,
מופץ ביישובים קהילתיים בגליל המערבי
יחיעם, כברי, כליל, לבון, לפידות, מעונה, מעלות, מצובה, מצפה הילה, מתת, עין יעקב, פלך, פקיעין חדשה, צוריאל, תובל, תפן
אינה מהווה התכחשות עצמית אלא שחרור.
אלוהים לא מעוניין בהכרת התודה שלנו;
אלוהים רוצה שנבין ששום דבר לא חשוב
לו יותר מחירותנו. יותר מכך: הוא רוצה
ללמדנו שחירות תלויה בחוק. יכולנו לב
ר
חור לחגוג את חירותנו במסיבה רועשת,
פרועה ו’משוחררת’ כפי שעושים אחרים.
אבל אנו עושים ‘סדר’ של חוקים והלכות –
כי מתוך כך צומחת חירותנו.
אחרי ביעור החמץ, הדלקת הנרות, סי
ר
דור קערת הסדר, ברכת הילדים, אמירת
סימני הסדר והקידוש על היין מגיע זמן
ברכת שהחיינו. למרבה ההפתעה הברכה
“שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" אי
ר
ננה תופסת את מהות הזמן כמשהו שעובר.
היא מבינה את הזמן כמימד נייח, שאנחנו,
היהודים, נעים בתוכו או על גביו. ובליל
הסדר אנו מגלים כי אנו נעים קדימה, ויחד
עם זאת בתנועה מעגלית. מדי שנה אנו
שבים וחוזרים בדיוק אל אותה תחנה בה
היינו לפני שנה, מאה שנים ולפני אלפיים
שנה, וגם נהיה בעוד שנה ואלף שנה –
תמיד אל הנ"צ של “זמן חירותנו". על כן
אנחנו יכולים לומר ביושר “בכל דור ודור
חייב אדם לראות כאילו הוא יצא ממצרים".
אסיים בשירו של אילן גולדהירש –
פתאום נפל עלי אביב ובברכת חג חירות
שמח ואביב פורח.
קריאה נעימה
ליל הסדר בחדר האוכל של קיבוץ גן שמואל בשנת 8491
צילום: ארכיון גן שמואל
פתאום נפל עלי אביב ישר מן האוויר
פתאום בכל המרחבים צועק ירוק בהיר
פתאום נפל עלי אביב צעיר ורענן
והוא המיס בהבל פיו גם רוח, גם ענן
אך מי ייתן והוא יהיה איתי כל השנה
כי האביב הינו הרבה יותר מסתם עונה –
האביב!
פתאום נפל עלי אביב חצוף ומסתער
את נחירי אפי הרחיב ניחוח משכר
פתאום נפל עלי אביב והוא, ולא אחר
אל מול חלון ביתי הביא עולם יפה יותר
אך מי ייתן והוא...
פתאום נפל עלי אביב ומגעו נעים
ואת נפשי פשוט השיב השיב את החיים
פתאום נפל עלי אביב וניצנים המטיר
ובזכותו, אני מודה, כתבתי את השיר
אך מי ייתן והוא...
/
פתאום נפל עלי אביב
אילן גולדהירש
: מסלול המירוצים אכנה ספידווי בקפריסין
בשער
תומר גרון, צילום ליטל מאירי