14 / 48
2017
מרץ
275
גיליון
|
| 14
g
g
קליק קלאק
(מתוך אתר "נוסטלגיה")
שבעה בקופסה אחת
בחורף היו אלו כמובן משחקי הקופסה.
לצד קלאסיקות כמו ריכוז ומונופול היו
גם מארזים חסכונייים של ארבעה, חמישה
ואפילו "שבעה משחקים בקופסה אחת".
קופסה כזו כללה סט קוביות משחק וחיילי
פלסטיק, ושלושה דפי קרטון שבכל צד
מהם מודפס לוח משחק, אחר מהם אפילו
דו שימושי – לשחמט ולדמקה. אני זוכר
סולמות וחבלים ו"סבלנות", וגם משחק
שאת שמו איני זוכר אך מתקדמים בו
במסלולים מצטלבים והאסטרטגיה היא
לחסום צמתים.
והיו גם משחקי קופסה טרנדיים כמו
"חידון התנ"ך העולמי", "מלחמת ששת
הימים" או "חידון טלוויזיה" עם תמונה
של כוכב העל חיים יבין על הקופסה.
בחנויות יכולנו למצוא גם אינספור
משחקי חידונים, בחלקם פטנטים
טכנולוגיים לאימות התשובה הנכונה כמו
מחוג מגנטי או נורה שנדלקת.
והיו כמובן משחקי רביעיות בקלפים,
ומשחק הזיכרון שנקרא גם "דו-קלף",
ודומינו מספרים ודומינו חיות ודומינו
פירות, וגם קלפי "העולם המופלא"
(אחת, שתיים ואולי גם שלוש ויותר
מזה), שהיינו אוספים באדיקות, מדביקים
באלבומים ועם הקלפים הכפולים
משחקים או מחליפים.
וכשנמאס ממשחקי הקרטון היינו
משחקים
משחקי מילים כמו "שבע
בום", "כן, לא, שחור,
לבן",
או "עשרים ואחת שאלות".
ואגב, כשם שתוכניות טלוויזיה הפכו
למשחקי קופסה, משחק הילדים הנאיבי
"עשרים ואחת שאלות" התפתח לשעשועון
הטלוויזיה "זה הסוד שלי" בהנחיית
אורי זוהר המיתולוגי, פצצת רייטינג גם
במונחים של הערוץ היחיד שהיה אז.
עמודו ושבע אבנים
ומה לגבי משחקי כדור? שיחקנו
כדורגל, והרבה, וגם כדורסל. תודה לאל,
המשחקים האלו רק התפתחו. אבל היו
לנו כמה משחקים חביבים שהיום נעלמו
כמעט לחלוטין. מחניים גדול ומחניים
קטן, למשל. "עמודו" או "גלמורה",
ו"גע, גע, גע", שבגדול המטרה בכולם
היא לפגוע עם הכדור בחבריך. והיה גם
"פינות", משחק כדור לשני שחקנים,
העומדים משני צידי הרחוב ואיש בתורו
מנסה לפגוע בשפת המדרכה של חברו.
וכמובן, "שבע אבנים", משחק לשתי
קבוצות שהולך ככה: מסדרים שבע אבנים
שטוחות למגדל זו על גבי זו. שחקן
מהקבוצה המגנה זורק או מגלגל את
15-
הכדור לכיוון האבנים ממרחק של כ
מטר, במטרה לפזרן ככל שניתן. זריקה
מפזרת טוב יותר, בגלגול אחוזי הפגיעה
גבוהים יותר. לאחר שהאבנים פוזרו
שחקני הקבוצה התוקפת מנסים לסדר
את האבנים בחזרה, מבלי שהכדור יפגע
בהם. שחקני הקבוצה המגנה מתמסרים
ביניהם ומנסים לפגוע עם הכדור בשחקני
הקבוצה התוקפת. שחקן שנפגע – נפסל.
הקבוצה המגנה מנצחת אם פסלה את
כל שחקני הקבוצה התוקפת, והקבוצה
התוקפת מנצחת אם מי מחבריה סידר את
שבע האבנים במגדל לפני שנפסל. נשבע
לכם, אחלה משחק.
עשינו בנינו
לפני שהיה לגו היו אבני פלא. אבל הרבה
לפני שני אלו היה המכנו. משחק הרכבה
אולטימטיבי, מתוחכם ואיכותי, עם
מספר אפשרויות אינסופי. המשחק
כלל חלקי מתכת מחוררים בצורות שונות,
שכללו מוטות ולוחות שטוחים וכן צורות
תלת ממדיות. בנוסף כללה הקופסה
הענקית צירים, גלגלים, מנופים, גלגלות,
ברגים ואומים, מפתחות ומברגים, ובשנים
מאוחרות יותר גם מנועים.
מהחלקים הללו אפשר היה לבנות כל
דבר כמעט: מכוניות, מטוסים, חיות
מוזרות, בנינים שונים ומשונים או סתם
מערכות נעות חסרות פשר. ניתן היה
לבנות לפי דוגמאות מהחוברת שצורפה
למשחק, או כיד הדמיון. המכנו אגב נמכר
לאחר פיתוח שארך
1901-
לראשונה ב
שנה. בארץ חלפה תהילתו מזמן, אך
13
ברחבי העולם המשחק נמכר, חי ובועט,
כשההתמקדות היום היא בכלי תחבורה
וברובוטים. למשחק מוקדש אתר מסחרי
.www.meccano.comמרשים
המכנו היה נפוץ למדי, אך בשל מחירו
היקר לא שכן בכל בית. אבל משחקי
הרכבה אחרים, פחות מוצלחים, היו
בעשרות. כל מיני חלקים משתלבים
בטכניקות שונות כגון "קונטרוקטור",
לוחות פלסטיק קטנים ששוליהם נכנסים
במסילות של מחברים מיוחדים, או קשיות
פלסטיק קשוחות שמתחברות למחבר
כדורי בן שישה חורים ועוד ועוד.
אתגר הקליק קלאק
בדיוק כמו היום, גם בשנות השבעים
אהבנו לאתגר את עצמנו. ל"הולה הופה",
אותו חישוק אלמותי שעדיין נמכר יפה,
היו כמה מתחרים. אחד הבולטים שבהם
נקרא "קפיץ קפוץ", משחק שדרש כושר
וקורדינציה. הקפיץ קפוץ היה למעשה
חבל באורך של כמטר וקצת, בקצהו
האחד טבעת שמתלבשת על הקרסול,
ובשני כדור המשמש משקולת. המשחק,
תתרכזו זה מסובך, הולך ככה: רגל אחת
מסובבת את החבל והשנייה מדלגת
מעליו בזמן. לא להאמין איך עשינו
את זה במשך שעות, כשכל אחד מנסה
לשבור את שיא הסיבובים בלי שהחבל
יַלְדוּת
משחקים