16 / 48
2017
מרץ
275
גיליון
|
| 16
g
04-9574595
מרכז מסחרי כפר ורדים, קומה ב‘
, בוגר הדסה
DMD
,
MSc
ד"ר שחר אייל
•
, מומחית לילדים ונוער, בוגרת הדסה
DMD
ד"ר תמר ברזון
•
, מומחה ליישור שיניים, בוגר הדסה
DMD
,
MSc
ד"ר גיא ברזון
•
, מומחית לחניכיים ושתלים
DMD
ד"ר רינה אלימלך
•
נדיה לגזין, שיננית מוסמכת
•
אתי דבי, שיננית מוסמכת
•
אפרת, קים, יעל, אורנית
•
נעצר או נתקע ברגל.
והיה גם "קליק קלאק". שני כדורי
פלסטיק קשיח, מחוברים בחוט שבמרכזו
טבעת. השחקן אוחז בטבעת בין אגודל
לאצבע, גורם לשני הכדורים להיתקל
ולנקוש זה בזה, וכשהם צוברים גובה הוא
עושה "הכפלות" – כלומר גורם לכדורים
להיפגש במהירות למעלה ולמטה.
זה עשה הרבה רעש, ההורים שנאו את
זה (בכלל, באותם ימים מאוד העריכו
שקט), ואם פספסת איזה תנועה חטפת
את אחד הכדורים בעצם האמה. זה תמיד
כאב, ועל פי המיתוס נשברו הרבה ידיים
כתוצאה מתאונות קליק-קלאק.
היו גם משחקי אתגר ליחיד פחות
פיזיים. פאזלים חידה (למיטב זיכרוני
חברת אורדע התמחתה בהם) כמו
"ביטס" או "ששת", פירוק והרכבה של
חלקי מתכת ששלובים זה בזה, ולא ניתן
להפרידם בכוח – רק במוח, ומשחק
15
אתגרי זול ופופולרי במיוחד שבו
1-
אבני משחק מפלסטיק ממוספרות מ
ומסודרות בתוך מסגרת פלסטיק
15
עד
שחורה בערבובייה. האתגר הוא להזיז
כל פעם אבן למקום הריק, כך שבסופו
1-
של דבר האבנים יסתדרו לפי הסדר מ
. האתגר הזה היה עוד בר ביצוע.
15
עד
הקטע הקשה היה להזיז את אבני המשחק
בלי שכל העסק יתפרק לך ביד וכל
האבנים יתפזרו.
צלילי הרעש
וככל שמאוד העריכו אז שקט, היו
הרבה משחקים שכל תפקידם היה
לעשות רעש. רעשנים הלכו טוב לא
רק בפורים, ובכל קיוסק נמכרו כל מיני
צפצפות, ומשרוקיות מסוגים שונים
כולל כאלו שמילאנו במים והשמיעו קול
של ציפור. היו גם ציפורי מתכת קטנות
עם לשונית מאחור
שלחיצה עליה
נקישה
משמיעה
מעצבנת במיוחד.
משום מה, הציפורים
המתקתקות האלו היו
תמיד חלק משקית יום
הולדת.
אפילוג
אז מה באמת
השתנה ומה בעצם
ההבדל?
הטכנולוגיה, ברור. וגם הסבלנות לא מה
שהייתה, במיוחד בעולם עתיר גירויים
כמו זה שאנו חיים בו היום. אני מניח
שגם החוקרים שמדברים על מיומנויות
תקשורת שמשתנות צודקים, אם כי כל
הילדים ובני הנוער שאני מתרועע עמם
(זה לא המון, אבל בכל זאת מדובר בכמה
עשרות) מתקשרים נפלא גם בלי התיווך
של המקלדת.
העניין המרכזי בעיניי הוא הנפח
שתופסים המשחקים. הדור שלי גדל
בעולם שבו שידורי הטלוויזיה התחילו
בשש וחצי בערב. אינטרנט לא היה בכלל
ואת המשחקים האלקטרונים הכרנו רק
לקראת סוף שנות
השבעים. אז היו
לנו ספרים, והיו
גם משחקים. ומבין
כל המבוגרים
שתחקרתי בנושא,
כולם הסכימו
שלשחק יותר כיף מאינטרנט
וטלוויזיה.
במפגש משפחתי בשבת האחרונה
תחקרתי כמובן את כולם, וכצפוי גלשנו
לנוסטלגיה. כשהזכרנו בערגה את
המשחק חמש אבנים, הפתיעה אחותי
ורד: "מתה על המשחק הזה. תמיד יש
עליי סט של חמש אבנים". חשבתי
שהיא צינית, אבל תוך שניות היא שלפה
מהתיק שקית בד קטנה ומתוכה פיזרה
על הרצפה חמש אבנים. זה לקח כמה
שניות עד שורד, אחותי דלית ואני ישבנו
על הרצפה, מנסים לשחזר הכפלותינו
כקדם. ורד הביסה אותנו ללא תנאי.
נראה אותה בפינות.
הכותב ואחיותיו משחקים
2017
חמש אבנים, מרץ
יַלְדוּת
משחקים