לא אגדה - דוד רם

דוד רם

158

בית אשל

קבוצת הנוער העולה עמה שהיתי בכפר יהושע, סיימה את תקופת הכשרתה. במסלול

שיועד לה, הייתה אמורה להצטרף לגרעין התיישבותי שפניו למושב עובדים. כל

מי שבחר להתגייס לצבא הבריטי (השנה היא 3491, מלחמת העולם מתנהלת כבר

כשלוש שנים וחצי) או לפלמ"ח, לנוטרים (משטרת היישובים העבריים בפיקוד בריטי

ועברי) או לשירות קבוע ב"הגנה", יכול היה לעשות זאת, בברכת המוסדות הלאומיי

הנבחרים. המסלול ההתיישבותי היה מומלץ באותה מידה.

בקבוצת הנוער שלנו נותרו אז 22 בחורים. הבנות נשרו, כולל גיוס לצבא הבריטי

כנהגות. כידוע, מושבניק ללא אישה לא יכול להקים בית ומשק. לפיכך צורפה

קבוצתנו הקטנה למשק עיינות, שהיווה בית ספר להכשרת בנות לחיי חקלאות. בתי

מדרשה מעין אלו היו קיימים במקומות שונים בארץ. ה"שידוך" הצליח וזוגות צעירים,

חמודים ונחושים להקים או להשלים מושב עובדים כהגדרתו, יצאו לדרך.

המקום המיועד היה בית אשל, כשני קילומטרים דרומית מזרחית לעיר הערבית

באר שבע, על אדמת הקרן הקיימת. ואילו אני, שהייתי אז כבן 71 וחצי, החלטתי

להתגייס לפלמ"ח. עד למועד שנקבע לי להתייצבות, הצטרפתי להכשרת מחנות

העולים ששהתה במושב עובדים, זאת בפעם הראשונה בתולדות התנועה ודומני כי

גם האחרונה.

בית אשל הוקמה ב-3491 כמצפה לבחינת אפשרויות ההתיישבות בנגב, יחד עם

רביבים וגבולות. זאת במסגרת המחאה נגד מדיניות הספר הלבן הבריטי, שהצרה את

צעדי ההתיישבות העברית ככל שניתן. אינני יודע, ועל פי מקורות אינני יכול לקבוע,

אם מלבד 91 זוגות מקבוצתנו נוספו למקום מתיישבים אחרים. אך קבוצות מתנדבות

מ"השומר הצעיר" סייעו בהקמתה וכנראה אף נשארו במקום.

כך ראו תושבי באר שבע את בית אשל: שדות חיטה ומקור מים יקרים