207 / 264
207
|
לא אגדה
ים שקט ורחצה צלחה
- כן, דוד... אביגיל!! מה הולך אצלכם?
- הכול טוב, הולכים לים.
- בתל אביב?
- לא. אולי תבואו גם אתם? אנחנו בהרכב מלא, גם התאומות.
- אבל לאן?
- לחוף אודים.
- אודיםםם...
- כן, חוף נהדר, נקי, שקט. בואו.
- זה קצת רחוק, לא תכננו...
- מאיתנו לא כל כך. אז תזוזו פעם. נתראה קצת, מה אתה אומר?
- רק רגע... (אל גילה) אביגיל מזמינה אותנו לחוף אודים.
- לא הכנתי כלום.
- את מכירה את אביגיל. אם היא אמרה ‘בואו’, היא כבר דאגה לכל.
- בדיוק התחלתי לבשל לכל השבוע. סע עם הילדים.
- בג’יפסטר! (נדב ונועה מריעים).
- אביגיל, בסדר! איפה פונים שם?
- אתה עובר את יקום מימין...
- כן...
- קצת הלאה, מימין, נמוך כזה - אודים. אתה פונה שמאלה לכיוון הים. מישהו
מאיתנו ימתין לכם.
- עוד מעט אנחנו יוצאים. (לילדים) ניקח מטקות וחכות. (לנועה) את רוצה כף ודלי?
- כן, ומים.
- אז בגדי ים וקדימה!
חוף אודים היה מלא, אך לא ממש צפוף. שופט ואביגיל עם רביעית הילדים, שני בנים
והבנות התאומות.
יונתן (ג’וני) דותן וצפרירה, חבורה קטנה. לאחר פטפוטים קלים התקנתי את החכה
ושלחתי קרס אל המים עם פיתיון, הסבידה. נדב לידי, צופה אל הים. נועה עם