209 / 264
209
|
לא אגדה
- מה אתה מתכוון איננה? היא בטח בונה משהו עם התאומות של אביגיל. אולי
התרחקו קצת. תשאיר את הסל. לך תבדוק איפה היא.
אני מטיל את הדג הקטן היפה לתוך הסל. החכה רוטטת משהו, אני מושך, לא כלום.
הייתה זו אימו של הדג הלכוד, אולי היא יותר מנוסה. אכלה בזהירות וחמקה לה. אני
מקפל את החכה. מספיק עם הדייג להיום. נדב חוזר:
- היא לא עם התאומות. לא רואים אותה. הם מחפשים מסביב.
עם הסל והחכה אני מתקרב מהר אל החבורה שלנו. מסביב ניטעו אי אלו אוהלים.
מחפשים בשוליים ובקרבתם.
- היא בטח זחלה בין האהלים, אומר שופט.
- אבדוק מיד את קו החוף, אני אומר, ומתחיל ללכת נמרצות לאורך קו המים. נדב
מזדנב אחרי. במפתח הלב אני מרגיש ריק עמוק, מעיק.הירגע, בנאדם. היא לא יכלה
להרחיק לשום מקום, בוודאי פחדה מ"המים הגדולים". אני ניגש אל סוכת המציל.
- ראית אולי ילדה קטנה מסתובבת לבדה?
- כמה קטנה?
- ארבע... שלוש... ארבע! אני מבולבל משהו. המציל מעלה משקפת לעיניו:
- אני סורק את קו החוף!
אני ממתין. הלב לא הולם, אך כאילו רוקן אותי מכל הדם. האם מישהו חטף אותה?!
לא סביר. היו מרגישים.
המציל מסיר את המשקפת:
-שום דבר על החוף. אולי היא משחקת מחבואים.
אני קורא לנדב ואנחנו מתחילים לסרוק את השלוליות בקו החוף. רטט עובר בי...
אולי היא נאבקת אחרי ששתתה מי ים? אני משתדל לשמור על קור רוח, בשביל נדב.
אני לא בטוח שאני מצליח.
- נדב! הסתכל, תראה שם! זאת לא נועה?
- לאן אתה מתכוון?
- שם, שם... לא. חשבתי...
- בטח שלא. היה לה בגד ים אדום.
אנחנו ממשיכים. אני חש ריפיון. לא ממש, אבל אני נושם אחרת. טוב שגילה לא כאן.
מה אני אגיד לה... ששיחקתי עם נדב בדגים במקום לשמור על נועה?
אני חושב שכדאי להזעיק שוטר... עדיין לא. נמשיך, נחפש בלי הרף. אולי היא תבחין
בנו. המציל קורא ברמקול, ומבקש מן המתרחצים להודיע לו אם ראו... הוא מודיע
את שמה. נדמה לי שגם אני הוגה את שמה... נועה... נועה... נדב קורא בשמה בקול.
- נחזור אל החבר’ה, אני קורא לנדב. אולי הם מצאו אותה.
אנחנו עוברים עוד קטע על החוף ושבים אל החבורה.
- איפה הייתם כל הזמן?! שואלת אביגיל. היא פה, מצאנו אותה לא רחוק בשולי אחד