לא אגדה - דוד רם

דוד רם

216

אנחנו, מובן, המשכנו להיפגש

זוכרים, בכרמל, עם הצלי על האש

אל יערות מנשה פעמינו נשים

ובעונה "הבוערת" קוטפים אגסים.

כל אלה חלפו,כשבת וכחול

ואלף שנים הן כיום אתמול.

זה בצד זה לצעוד תמיד ידענו

וכך, תצחקו, עד אמריקה הגענו.

עודד ודוד בדרך בין

שיקאגו לבאפלו

עודד ודוד ליד עיריית

טורונטו, 1891

כאשר הקמתי את ביתי בכפר ורדים ב-6991, עודד תרצה ושות’ ביקרו אצלי, וזכיתי

במתנה "טבעית". עשרה עצי פרי משובחים ומזמרה. היה זה הביקור הראשון והאחרון

של ידידי ורעי עודד אצלי. אני עוד הספקתי לבקר את תרצה ועודד, כבן בית, בבואי

מביתי החדש בגליל.

עודד נפטר ב-7991.8.4 בן 37, בטרם עת לכל מוקיריו. צערי היה כהלם מתמשך. עד

היום אינני מסוגל לבוא לכפר יהושע בתחושה שאת עודד לא אפגוש שם.

צערי הוא רק מעט, לעומת האבידה הממשית של כל בני שבט חיה ומשה ארזי (פקר),

שהגיעו ארצה מרוסיה לאחר תלאות במסגרת העלייה השלישית. משה פקר החל את

דרכו לארץ במסע בעגלה, דומני עד לנמל אודייסה. אני הכרתי אותם בראשית שנות

הארבעים ואילך.