לא אגדה - דוד רם

דוד רם

ובנושא הלוגיסטי נאלץ להסתמך על שותפיו האיטלקים שלא תמיד עמדו במשימתם.

אז לך תדע איפה מונח המזל של כולנו. אולי כולנו כאן בזכות הקינאה.

רומל הבין יפה ומוקדם מאחרים כי גרמניה הנאצית מובסת. לקראת הפלישה הצפויה

של בנות הברית ב-4491 בצרפת, הוא היה ממונה על הגנת "החומה האטלנטית".

כאשר נפתחה הפלישה בחוף נורמנדי, אמר רומל בחוג פנימי ביותר של הצבא: "אם

לא נצליח לעצור אותם על החוף, הכל אבוד".

היטלר, כתמיד, לא קיבל אפשרות של נסיגה או תבוסה, אלא לאחר נפילתו של החייל

האחרון. גישתו העקרונית הייתה "ניצחון או מוות". ב-02 ביולי 4491 נעשה ניסיון

כושל להרוג את היטלר. רומל היה מיועד לבוא במקומו, עם גישתו הריאלית ודמותו

הנערצת. היטלר שרד את ההתנקשות ויצא ממנה בפציעה לא חמורה. הוא הורה

להוציא להורג כ-000,5 קצינים שהיו קשורים להתקשרות, חלקם באופן רופף. הם

נתלו, ככלל, על מיתרי פסנתר, משום שבתלייה כזו המוות הרבה יותר איטי. לרומל

הוצע לעמוד למשפט או להתאבד. לא ברור אם בירייה או בגלולת רעל.

הלווייתו התקיימה בטקס צבאי מלא. בנו היה אז בחיל התותחנים. ראיתי את התמונה

של אשתו ובנו בלוויה.

www

ציון מיוחד לדמותו של קצין שטח, לוחם וג'נטלמן, במובן האמיתי והנעלה ביותר -

ארווין רומל.

כאשר קורפוס אפריקה בפיקודו היה כבר בנסיגה, המשיך להילחם בעקשנות ואף

לרדוף יחידות בריטיות של חדירות מדבר ארוכות טווח, שגרמו לו לא פעם צרות

של ממש. היה מקרה בו יחידה בריטית מדברית נרדפה על ידי כוח מיוחד של רומל

בנחישות אופיינית. הבריטים נפגעו אך לא נעצרו. תוך כדי המרדף המייגע לשני

הצדדים התהפכה שיריונית גרמנית וכל אנשיה נפגעו, אחד באורח אנוש. המפקד

הבריטי החליט לחלץ את הגרמנים חסרי הישע, אך שקל את האפשרויות המעשיות.

הוא איתר כוח גרמני קטן שנראה כתחנת איסוף נפגעים. הוא התכוון להעביר את

הפצועים הגרמנים לשם, אך בחן אפשרות כי כוחו הקטן יילכד שבוי בידי אויביו.

על אף זאת החל מתקרב בזהירות, ללא נשק מוצב, ונפנף במטפחת לבנה. המתח היה

רב בשני הצדדים אך הגרמנים הבינו את המתרחש. לבסוף הפצועים של שני הצדדים

טופלו על ידי אנשי הרפואה של הבריטים והגרמנים. נערך מעין מסדר הצדעה במקום

כאשר רומל עצמו הגיע. הוא הודיע לבריטים, באנגלית: "לעולם לא אשכח את החסד

שעשיתם עם החיילים הצעירים שלי".

הוא צייד את הבריטים בדלק ומים, והציע להם שעה להתרחק לדרכם. צ'אפמן, המפקד

הבריטי, היה מאושר. אך אחד מפקודיו, איש תובלה, אמר לרומל כי יידרש זמן נוסף