59 / 264
59
|
לא אגדה
מי הוא ניתן, ושוזף היטב את מספרי הבתים ומייחל ל-29 הגואל. אך הרחוב נסתיים
טרם זמנו. נואש למדיי החלטתי לנטוש את אוסישקין ולחפש את מזלי ברחוב רד"ק
34. משהגעתי לשם נפתחה לפניי דלת הכניסה בידי מישהי שנראתה כעוזרת הבית על
פי לבושה ומראה. כל שם שניסיתי להעלות לא נשמע מוכר באוזניה, והדלת נסגרה.
הכישלון היה ברור ומוחלט ונראה סופי. מה אעשה? גודל החרפה הפך כמעט לפיק
ברכיים. נער המתקדם בצעדי ענק לגיל 81, כמעט פלמ"חניק, אבוד בעיר זרה בה אינו
מכיר ולו אחד. בינתיים, לאחר ניסיונות כושלים בשני הרחובות המאכזבים, החל היום
נוטה ובתחנת "אגד" בישרו לי שהאוטובוס האחרון לכל יעד כבר יצא לדרכו.
יצאתי מ"אגד" ושוטטתי ברחוב הנביאים, לא הרחק, בתקווה למצוא איזו מלונת
לילה. ספסל בגינה, משהו. במורד הרחוב שמעתי המולה שצלצלה באוזני כמועדון
נוער עם סיום פעולה מכונסת, כשהילדים יוצאים לחצר ומנהלים שיח וסיג טרם
נטישתם הביתה.
"סליחה!", פניתי אל נער בוגר שזיהיתי בו מדריך.
"נתקעתי כאן בירושלים. היו לי כתובות שגויות, ואין לי פה מכרים. אולי אפשר ללון
אצלכם במועדון?".
"אפשר, בטח, בייחוד אם חברת עכברושים לא מטרידה אותך. וגם קר פה בלילה. זה
לא תל אביב. אולי נוכל לארגן לך שתי שמיכות".
הערכתי שקרב פנים אל פנים ראשון נגד עכברושים עדיף על קרב כנגד סכינאים או
בדומה.
"טוב מאוד. איזו תנועה אתם?"
"אנחנו מהצופים, ואתה?"
"מהכשרת המחנות העולים, בכפר יהושע. אבל אני מתגייס בעוד כמה ימים".
"אתה יודע מה... בוא תלון אצלי בבית, ומחר בבוקר ננסה לברר מה עם הכתובות
שלך".
"תודה רבה לך...
"מוניה, שמי מוניה".
"תודה לך, מוניה. זה באמת מעשה צופי לדוגמה. אני דוד".
לנתי אצל מוניה ולמחרת בבוקר נפתרה בעיית הכתובות כהרף עין. אני שייכתי את
מספרי הבית של חברותיי מהכשרת כפר יהושע ברחובות הנכונים, רק הפוך. כשל
פשוט, אלמנטרי. איזו חרפה! אבל בהגיעך לחוף מבטחים הכל יישכח.
אכלתי ארוחת בוקר יחד עם חפצי-בה המארחת, שולה ועוד נערה דקה וחיוורת, שלא
הכרתי ואינני זוכר את שמה. בתום הארוחה הציעו שלוש הבנות כי נצא להכיר לי
קצת את ירושלים, ובעיקר את השוק הערבי, בו אוכל למצוא את מבוקשי, אבנט רחב,
כיאה לכל פלמ"חניק.
התרשמתי מאוד מן הכניסה לעיר העתיקה ומן השוק המזרחי, דוגמתו לא ראיתי