61 / 264
61
|
לא אגדה
להתחמק ולהסתתר ככל יכולתם. את המלאכה הזאת השלימו במהימנות סוחרי
הסמטה. ואני, ליד השבה לאיתנה, כזקיף על משמרתו.
המשך הסיור היה נעים מאוד. מצאתי אבנט מתאים וראוי במחיר מציאה ממש, ואם
אינני טועה הוא ליווה את מכנסי תדיר ואף הצטלם לא רע בכמה הזדמנויות. כל הדרך
כמעט פיטמנו את עצמנו בכעכים פלוס זעתר. כן, זה נחשב אז לבילוי.
את מוניה, מיטיבי מהצופים בירושלים, פגשתי שוב בחורף 7491 בקיבוצו קלטה
(חצרים) בנגב הנצור. הגעתי לשם במסגרת תפקידי כמ"פ בגדוד 2 של הפלמ"ח. הוא
לא זיהה אותי כלל, אבל אני לא שכחתי עד היום את מעשה "הישועה" שלו ב-3491
בירושלים.
www
בבואי לבית השיטה, עוד בטרם מלאו לי 81, מצאתי את עצמי בסביבה מוכרת, די
טבעית. אני, שהתנדבתי כיחיד והייתי בכיתה של עירוניים מחיפה, הייתי מורגל בכל
ענפי המשק החקלאי מהכשרתי בכפר יהושע. בתחילה עבדתי בעגלונות, בחריש,
יישור שטחים להשקיה בהצפה וכלל הובלות.
העגלות בכפר יהושע היו הטקסי לטיולי השבת. אולם כאשר סדרן העבודה בבית
השיטה גילה שאני מושבניק, הודיע לי בקצרה: אתה לרפת. זה היה מעמד מכובד בכל
קיבוץ ושכרו בצדו: סלט של רפתנים הייתה גבעה מכובדת של מיטב הירקות, מבלי
להזכיר את שתיית החלב, הגבינות והחביצה, שלא היו מנתם היומיומית של כלל
עובדי המשק.
העבודה ברפת הייתה מפרכת למדי. ההשכמה לחליבה הראשונה, למשל, הייתה בשעה
54:2 לפנות בוקר, כמתחייב מן "המעמד". והיו גם חליבת צהריים וחליבת ערב, כדי
שהפרות תוכלנה ליהנות ממנוחת לילה טובה. בין החליבות היית כמובן "חופשי"
לישון, במידה שרעש או מהומה מקרית לא הטרידו אותך. אגב, כפות הידיים של
הרפתנים היו באיכות של צבתות ברזל, לכל צורך שהוא.
- רגע, חשבתי, הלזה נועד הפלמ"ח?! כן, גם לזה! והנה ההסבר.
בראשית 3491 חלפה סכנת הפלישה הנאצית לארץ ישראל מכיוון מצרים, והבריטים
חדלו מתמיכתם בפלמ"ח. נוצרה בעיה ממשית, תקציבית ומעשית כאחת. ואז הציע
יצחק טבנקין, מראשי הקיבוץ המאוחד, שקיבוצי הארץ ייהפכו לבסיסים עבור מגויסי
קבע של הפלמ"ח, במשטר של עבודה ואימונים. 41 ימי עבודה במשק, ושמונה ימי
אימונים. השאר - שבתות, חגים, חופשה ושלא נדע מחלה.
היה זה מתכון מיוחד שלא היה לו אח ורע. מכאן חשיבות העבודה. הפלמ"חניקים
הועסקו ב"חצירים", שהוא קציר המספוא הירוק לבעלי חיים. העגלונות הייתה לא רק
הובלות, אלא גם עבודות שדה עם פרדות. וה"מיוחסים" לרפת. היות שהטרקטורים