לא אגדה - דוד רם

64 / 264

דוד רם | 64
כן, הייתה מדורה לשבט הפלמ"ח. וליצחק שדה היה מדור קבוע בעלון הפלמ"ח
בשם "מסביב למדורה". המדורות של החבר'ה היו דבר שיגרתי עוד מתנועות הנוער,
במסעות בכלל ובמיוחד במסעות המדבר, שנודעו בימים חמים מאוד וקור עז בלילות,
כיוון שנערכו בחודשי החורף.
מדורתנו בבית השיטה הייתה על פי רוב חפלה קטנה או גדולה, מעין תוסף מזון. מונח
שטרם נודע בציבור, לא בבתי המרקחת ולא בשום מקום אחר. שלא לדבר על תקציב.
הקורבנות העולים היו בדרך כלל תרנגולות, שהתייצבו לשירות בדרך שלא הכרתי
לפני המדורה הפלמ"חית הראשונה שלי.
"קח, תאכל משהו, אל תתבייש! ברפת אין לכם דברים כאלה", אומר לי אחד החיפנים
תוך טפיחה על השכם, ומושיט לי כרע צלוי בגודל שהזכיר לי את חג המולד של
הגויים בבוקרשט. נטלתי וטעמתי. זה היה מצוין.
חשבתי: "יש טעם להתגייס לפלמ"ח", ואמרתי למנהל הערב:
"חשבתי שהעליתם תרנגולת".
"חשבת! בעסק הזה אתה טירון, תאמין לי. בבית השיטה אין תרנגולי הודו".
"אז איך..."
"משקיעים קצת עבודה. עין חרוד, תל יוסף, אתה מכיר".
-"אני יודע".
"אז אנחנו יודעים קצת יותר טוב, הלא התחלנו שם. ושם ידועות לנו כל האפשרויות.
אף פעם אל תפגע במקום שבו אתה חי, אם אפשר. איך הטעם?".
"אין מילים בפי, רק בשר", מלמלתי בין נגיסה לנגיסה.
"זהו, אנחנו קצת יותר מנוסים".
"בעניין האפשרויות, בטח".
"אגב, בעניין הפינג'אן, אנחנו החיפאים... "
"צריך להגיד חיפנים".
"איך שאתה רוצה. אבל אנחנו יודעים ערבית. אנחנו פוגשים אותם יום יום. הכלי הזה
שמבשלים בו את הקפה הוא לא פינג'אן. פינג'אן הוא ספל קטן בשביל להגיש".
"אז למה כולם...".
"ככה התרגלו. שמו של הכלי בערבית הוא בקראג', או איבריק, כמו בזמן הטורקים".
טירון בבית השיטה