69 / 264
69
|
לא אגדה
בערוץ זחל לו באדישות זרם דקיק ועכור של מים, שלמרות אור הירח היפה נראו
שחורים ושורצים בעלי חיים לא מזוהים. דרך ממחטות או שולי חולצה מיוזעת סיננו
ושתינו. והטעם? מי חשב על טעם. רק למתן את להט המדבר באברינו. למדורה לא
נכספנו אותו לילה. כבולי עץ צנחנו אל השינה. מי שבירך על משקה המלכים העכור
בוואדי זואירה ויצא בחיים, לא יזדקק לעולם למי המעיין הזכים של "תמי 4" ודומיו.
עם שחר, כלחוך השור, קמה לנו פלוגה רעננה שאצה לה דרכה לטפס ולצאת מן
הערוץ, בו הצלבנים "עשו חיים" לפני כ-009 שנה. תוך עלייה מתמדת לכיוון צפון
מערב, הוצאנו סוף סוף את ראשינו מעל לפני הים התיכון. נדרשו לנו לכך כשלושה
קילומטר. לקראת הצהריים הגענו אל ראש זוהר (זואירה) הקירח להפליא ומשקיף יפה
על סביבותיו. ממנו נצא בשביל צר אל מצדה, במסע אחר. את יומנו סיימנו בתל ערד.
אכן הבחנו במעין תל, לא משהו. במסע למצדה, לעומת זאת, ליד אותו תל לא מהולל,
הייתה לי לראשונה חוויה מיוחדת בהכירי את אחד מנוהלי שכנינו הבדואים. במסע
למצדה צעדנו מתל מלחתה, מקום בסיס חיל האוויר בימינו, ובשעות הבוקר הגענו
לתל ערד. חנינו לארוחת בוקר, כשסביבנו ילדים ונערים בדואים סקרנים, המבקשים
בקשיש (נדבה) כהרגלם.
בתום הארוחה עמדנו לחגור את תרמילינו. בעודי עומד לחגור שמתי לב כי אחד
הנערים חולץ את סנדליו, שסוליותיו עשויות מצמיג שכבר סיים את שירותו. עוד
עיניי עוקבות אחר המעשה הלא מובן, שלף הנער כהרף עין פנס לילה ענק מתרמיל
הגב של המ"כ שלי עודד מסר ופתח בריצה לכיוון המאהל שבמעלה התל. השלכתי
את תרמילי ארצה, ופתחתי מיד במרדף אחר הנער.
ריצת הנער הייתה מצוינת, אך גם אנחנו התאמנו בריצת שדה. לקראת המאהל הייתה
עלייה חרושה, הנער החל מאבד מהירות ואז השגתי אותו. אחד מוותיקי הפלוגה הגיע
אף הוא, ויחדיו הבאנו את השובב אל מפקד הפלוגה אורי ברנר למשפט, ואת הפנס
לעודד מסר.
כעבור רגעים מעטים הגיעו כמה נכבדים מן המאהל ואחד מהם, זקן ומכובד, נראה
כאבי הנער ואולי סבו. אורי ברנר והזקן החליפו ברכות ודברים בערבית, מזה לא
הבנתי דבר. הזקן קיער את כף ידו הימנית והעבירה בתנועה איטית, כשהוא חופן את
זקנו מלמעלה למטה. אורי, ברוח טובה אך נחושה, אמר בערבית מה שאמר, והזקן
הודה לו. את זאת כבר הבנתי.
הפרשה חוסלה והמשכנו בדרכנו אל ראש זוהר ואל מצדה. בכיתתי היה תימני רזה
ונמוך בשם חבקוק. ראשית הוא הסביר לי את פשר מחוות כף ידו של הזקן לאורך
זקנו. לפי המנהג הבדוי פירושו: אדוני, מכובדי, אני נתון לחסדיך. אשר תשית עלי
אקבל. חבקוק הוסיף: אורי המ"פ אמר לזקן כי אנו מעוניינים בשכנות טובה עם
הבדואים, אך מעשים כאלה, גם מידי נערים, מן הדין שלא ייעשו. הפעם ייסלח הדבר,
ומוטב שלא יישנה.