

73
|
לא אגדה
כולנו.
האימונים בקורס לא היו קלים, אך בגיל 12-02 אין נותנים על כך את הדעת. ובכל
מקום יימצאו שלשה מוסקטרים שידעו ליהנות כשאפשר. בכל קורס פיקוד הייתה
תקופה קצרה של הכנה וריענון של דברים אלמנטריים, ביניהם טופוגרפיה. עודד משה
ואני, המוסקטרים, הסברנו למדריך הממונה שכבר הדרכנו טופוגרפיה וכל שנוכל
לעשות בשיעוריו זה לפהק. הטופוגרף המומחה הבין לרוחנו ושיחרר אותנו מהנטל
המיותר. ומה עשינו במקום לפהק ב"טופו"? גבעת ג'וערה מעוטרת סביב סביב בשיחי
צבר מניבים שעין לא ראתה דוגמתם, והעונה בעיצומה. את ההמשך אין צורך לפרט.
ושמחת בצבריך.
משה רביב (רבינוביץ') ידידי, אחד המוסקטרים משלישיית מכסחי הסברסים בגבעת
ג'וערה, הודח בהמשך מן הקורס לצערנו. בעצם הודח שלא בדין. אני מתכוון לדין
צדק, שבהרבה מקרים הוא לא מתקיים.
באותה תקופת הכנה היה תרגיל לילה של ניווט בחוליות. בסביבת ג'וערה היו משקים
פורחים כמו עין השופט, רמת השופט ודליה, משקים שהצטיינו במטעי הפירות שלהם.
עונת הקטיף הייתה בעיצומה, והייתה סכנה ממשית שפרי עמלם של הקיבוצניקים
ייפול ישר אל פיהם של חניכי קורס המ"מים. זאת במיוחד בלילה, כאשר הפרי נח
מחום היום. יגאל ידין מפקדנו נתן למשקים ערבות אישית לשלמות המטעים.
משה ידידי היה אחראי על חוליה בלילה הקריטי ההוא. כחקלאי בעמק יזרעאל ידע
היטב מה ערכו של הפרי למגדליו. בלי ידיעתו, אחד מאנשי החוליה נטל אי אלו
שזיפים כשעבר דרך המטעים. שומר המטע מטעם המשק לכד אותו והתלונה הגיעה
אל מפקדנו. היו מקרים נוספים באותו ליל ניווט. משה ידידנו, וכן חניכים נוספים,
שולחו ללא דיחוי מן המחנה. עודד ואני הצטערנו על כך, משום שמשה ידידנו לא היה
מעורב אישית במעשה, ונוסף לכך הוא היה חייל שדה בעל חושים חדים וסייר מעולה.
תפקידו כמפקד חוליה גזר את דינו.
במלחמת תש"ח, כשהייתי מפקד פלוגה (מ"פ) בגדוד השני בנגב, משה גויס מן
"הרזרבה" של הגדוד והיה אחד המ"מים בפלוגתי. עליו סמכתי תמיד, כראש וראשון
בכל מקום אליו יצאתי, ועברתי אתו את אחת החוויות הקשות. היה זה בתוך כפר
ערבי, בבוקר של לחימה קצרה אך קשה, תוך ניסיון להסרת מחסום בדרכה של שיירה.
משה התמנה למפקד פלוגה, כאשר הגדוד השני המותש עבר להתארגנות מחדש
בצפון, ואני עברתי למטה חטיבת הנגב כקצין חבלה חטיבתי.
ב-01 באוקטובר 5491, בהיותנו בקורס המ"מים, שוחררו ממחנה העצורים בעתלית
802 מעפילים (עולים לא חוקיים מבחינת הבריטים) . תוך כדי הפעולה פתחו הבריטים
במרדף. כדי לעכב את הבריטים הוצבה חסימה על הר הכרמל, בפיקודו של סגן
מפקד הגדוד הראשון יצחק רבין. לכוח החוסם הייתה הוראה מפורשת לפתוח באש
במקרה הצורך, כדי לאפשר את פיזור העולים המשוחררים והטמעתם במקומות שונים