לא אגדה - דוד רם

לא אגדה

עד כה המראה מתחת לגשר נראה סביר. אני ושני מאבטחים צמודים היינו אחרונים

להסתלק מחסותו הלא ידידותית של הקיר התומך. היינו בצד הצפוני, המרוחק יותר

מכיוון הנסיגה. פתיל ההשהיה דולק לו בנחת בהתאם לייעודו, ויש לנו 021 שניות

לחבור אל חברינו או לפחות להתרחק ככל האפשר ממעשה השטן שחוללנו במו ידינו.

הבריטים מזמרתם ומשתיית הבירה, התעשתו,

Albion

אלא שבנקודת זמן זו פסקו בני

הידועה לשמצה בשל קצב איטי משגע, וריססו

Vickers

תפסו מכנסיים ומכונת ירייה

יפה את שטח הנסיגה שלנו סמוך לגשר. בני חייל, האנגלים האלה. קצת מאוחר, אבל

די יעיל.

והוא

Vickers

מה עושים? פתיל ההשהיה, המכונה פתיל שחור ,עובד. לא אכפת לו מה

עושה לנו שחור בעיניים. מזל יותר משכל. צרורות של מקלעים כוללים שני כדורים

רגילים, כדור אחד פוספור, כלומר מצית, וכדור אחד זוהר לבקרת כיוון הירי.

- כדור זוהר זה יהיה לעזרנו, אני אומר לשני ידידיי האחרונים, תרתי משמע.

- או שאנחנו הולכים עם הגשר, או, כשנראה צרור יורד לפני הגשר אנו קופצים

ומסתלקים אל שביל האש, כמו שבאנו. יש הפסקות בין הצרורות.

שבילי האש בסבך הירדן נועדו להפריד ולבודד מפני התפשטות דליקות, והיו הדרך

היחידה לנוע בסבך. צרור המקלע המומלץ ירד ושלושתנו זינקנו להימלט מחיבוקו

החם של הגשר הלא ידידותי. הצרור המבקש את נפשנו כבר פיספס אותנו. היינו

נרגשים, שלא לומר מבוהלים, והחטאנו את השביל הגואל. הסבך, באדישות מובנת,

חסם את דרכנו.

- לשכב! זעקתי. - פנים מטה, ידיים על העורף!

כך למדנו. היינו כעשרה, אולי 21 מטרים מהגשר הלוהט. המתנו לרעם המיוחל.

המשיכה לטרטר בירייה עיוורת. אך הרעם המתבקש לא נשמע. לעזאזל,

Vickers

ה-

חשבתי. החומרים של ההגנה לא תמיד היו בטוחים במאה אחוז. הזמן חולף, ושקט.

ניצוץ של מחשבה טיפשית הבזיק בראשי. האם להמתין עוד מעט ולגשת? איוולת.

מה יש עוד לעשות שם?...

ואז בא הרעם. הוא לא התאים לעוצמה שציפיתי מ-003 קילו של חומר נפץ משובח.

היינו מוכנים לקבל אי אלו שאריות גשר, נאמר אבנים וכדומה. אך כל מה שקיבלנו

היה גשם דק של חול. הוקל לנו עכשיו, שהרי המשימה הושלמה. עתה, רגועים משהו,

מצאנו את השביל והצטרפנו לחברינו שהיו מודאגים מאיחורנו.

עד כאן המראה מתחת לגשר.

אבל הלא הייתה דרך גישה אל הגשר, וחשוב עוד יותר, דרך הנסיגה המתוכננת לכל

פרטיה, כך שלא ניפול כפרי בשל לידי הבריטים.

בסיס היציאה היה קיבוץ בית הערבה המרוחק כ-31 ק"מ מן הגשר. בבסיס זה, מלבד

ההצטיידות בכלי הנשק ובחומרי החבלה, נערכו אימונים מדויקים חוזרים ונשנים על

דגם הגשר, בגרסה של התקרבות שקטה למטרה, אך גם באפשרות של גילוי מיידי על