לא אגדה - דוד רם

דוד רם

ידי משמר הגשר ופעולה מהירה ונמרצת תחת אש. כל לוחם ידע בדיוק את מקומו

המיועד ודרך פעולתו בשתי האפשרויות. סיורים אין ספור נערכו על ידי סיירים של

מחלקת פלמ"ח ששכנה אז קבע בבסיס בית הערבה, בפיקודו של חיים ברוצלאבסקי

(בר-לב). צריך היה לוודא את דרך הגישה וכמובן את פרטי מבנה הגשר. היה הכרח

להתחשב במסלולי מבריחים שחצו את הירדן הן למערב והן למזרח.

המסע החל במשאית שהובילה את 53 הלוחמים על ציודם עד כדי קרבה של כ-5.4

ק"מ מן הגשר. במקום זה נהג המשאית וחובשת נכפתו כשידיהם מוסבות לאחור,

כאילו אולצו להסיע את הלוחמים. חוליה בת שלושה מאבטחים תפשה עמדה נסתרת

בקרבתם, לאבטחם מפני תוקפים אפשריים, מבריחים או שודדים מזדמנים.

מסע ההתקרבות התנהל ללא תקלות, תוך עקיפת מקומות כגון מנזר נוצרי או מאהל

בדואי. שעת ה-ש הארצית, היא שעת פתיחת הפעילות כנגד 11 הגשרים בכל הארץ,

נקבעה לשעה 00:32. הלילה של ה-61 ביוני 6491 היה ליל ירח מלא. בנתון זה

קיים קושי - אפשרות גילוי על ידי שומרי הגשרים, אך כשמדובר בפעולה מהירה

ומתורגלת היטב יש לאור גם יתרון מסוים בתיאום בין החוליות השונות.

הכוח הגיע ונפרס כמתוכנן כעשר דקות לפני 00:32. גשר אלנבי היה הגדול והשמור

ביותר. גשר עזה היה ארוך בהרבה, אך השמירה עליו לא הייתה רצינית. כשהמתנו

לפתיחת הפעולה, שמענו את הבריטים עולצים ומזמרים, ככל הנראה מיטיבים ליבם

בבירה. היה חם מאוד, כרגיל בימי הקיץ באזור ים המלח. סביר שיריבינו ישבו

בתחתוניהם.

מפקד הפעולה חיים בר-לב, המכונה כידוני, לחש את הוראת הפתיחה. בקצה הסבך

הפונה אל הגשר עמדתי אני, קצין החבלה, בראשם של שישה נושאי חומר נפץ

בתרמילי גב, כל אחד עמוס ב-52 קילו. אחריהם צעד סגני בראשם של עוד שישה

נושאי חומר נפץ. אצלי ואצל סגני נפצים, מאיצי דטונאציה, פתילים רועמים מהירים

ופתילי השהיה המאפשרים את הסתלקות המפעילים תוך זמן סביר. לפניי שלושה

מאבטחים, האמורים לאפשר לנו את הנחת חומרי הנפץ בלא הפרעה.

עוזי נרקיס, האחראי על אבטחת פעולתי בצד המרוחק של הקיר התומך, החל לצאת

מן הסבך אל הגשר. ברגע זה התגלינו.

Halt! who do goes there

נשמעה הזעקה במבטא ערבי בולט. שומרי הגשר התורניים במצב שיגרתי היו נוטרים

ערבים. זעקתם הייתה מקבילה ל"עצור! מי שם!". מיד פרצנו בריצה קדימה והשוטר

פתח כלפינו באש מרובה אנגלי פשוט. זה היה ירי של כדורים בודדים, אך בקצב מהיר

שבדומה לו מעולם לא שמעתי. תפסנו מחסה בקפיצה אל הגדה, אך מיד התחלנו

לשקוע בבוץ. ידעתי שהחומר שבתרמילי חייב להישאר יבש ובמאמץ קצר זינקתי אל

מתחת לגשר. כך עשו גם מאבטחיי, ואז קראתי אלי את נושאי חומר הנפץ. הם הגיעו

במהירות, פרקו את תרמיליהם והסתלקו, שכן בכך סיימו את פעולתם העיקרית.