לא אגדה - דוד רם

דוד רם

בית הערבה

שמחתי מאוד לעבור לבית הערבה. את המקום ואת האזור הכרתי עוד לפני פיצוץ

גשר אלנבי, מהזדמנויות שונות במהלך ההדרכה. צעירי המחנות העולים הקימו שם

מפעל לתפארת במקום קשה מאוד מבחינת האקלים, הקרקע, הריחוק והבדידות, וללא

תחבורה ציבורית. משען כלכלי ואנושי יחיד היה מפעל האשלג בצפון ים המלח,

בו עבדו בסבלות מפרכת. אך מקימי בית הערבה, בנחישותם ובעמל יומיומי מפרך,

הפריכו את כל הנבואות השחורות של המומחים והוכיחו כי עם כוח רצון והתמדה

אפשר לחולל מעין נס.

היישוב הוקם ב9391. בנצלם את מי הירדן, שטפו המתיישבים בהתמדה, פעם אחר

פעם, את אדמת המלחה העיקשת והעלו יבולים מפתיעים של ירקות, במיוחד של

עגבניות, בטעם ובגודל שטרם נראו אז בארץ. תוצרתם הגיעה לשוק בעונה בה שום

משק אחר לא יכול היה להציע, הסחורה הייתה מטיב מעולה, ועל כן התמורה הייתה

נאותה. ענף ריווחי נוסף היה גידול הדגים בבריכות.

אל אנשי המשק, צעירים בעלי חזון וחינוך תנועתי, היה לי קל ונעים להתחבר. מה עוד

שבין חברי המשק מצאתי את צבי שמאלי, מי שהיה איתי בהכשרת המחנות העולים

בכפר יהושע. את צבי פגשתי שוב רק בשנת 7691, כשהיה מפקד הנח"ל (נוער חלוצי

לוחם) . את שירותי בבית הערבה כמ"מ אזכור כתקופה הטובה, הנעימה והפורייה

ביותר מתוך כשש שנותיי הרצופות בפלמ"ח.

באותה תקופה מ"מ בפלמ"ח היה, לדעתי, אחד התפקידים הפעילים יום יום, המעניינים

והיצירתיים ביותר, בטח באזור מדברי של אז. מפקד פלוגה או גדוד היו אז תפקידים

ארגוניים, מנהליים מעיקרם.

שחרור מעפילי עתלית הייתה הפעולה היחידה בהיקף גדול יחסית באיזור נתון,

דוד קורן (קורונל) ומשפחתו הקטנה

היה אגדה, ייצרו

Frigidaire

בימים בהם

קרח עבור "ארון קרח"