88 / 264
דוד רם
|
88
עצמנו כבנווה מדבר, מרוחקים מכל העולם ופטורים מדאגותיו.
אך הרי לא לשם כך התנדבנו. ביוזמת המטה הכללי והנחייתו הקרובה והמעשית
של מנחם רוסק מפקד הפלוגה (ח') , התחלנו לחפש מקום, ובעיקר דרך, כדי לערוך
מטווחי נשק בצורה יסודית, ואף תרגילי אש אלמנטריים של יחידה קטנה, כיתה.
הרעיון היה להגיע אל פתח ואדי נאר, הוא הקידרון הנשפך לים המלח בצורת משטח
רחב, כעין מניפה. מקום אידיאלי למטרתנו ומרוחק מעיניהם ואוזניהם של בני אלביון
(הבריטים).
בתחילה חשבנו להגיע לפתח הקידרון בסירה דרך הים, ולילה אחד אף ניסינו זאת
על "יבש", ללא נשק ותחמושת. מנחם, אני ונהג סירת המנוע שטנו דרומה ומדדנו
את משך השייט, כמחצית השעה ממפעל האשלג בצפון ים המלח, עד שפך הקידרון.
בחוזרנו צפונה, לאור ירח יפה, החלו הגלים הנמוכים, אבל הכבדים מאוד וטעוני
המלח, להדיח את סירתנו קרוב מאד למימי עבר הירדן. הדבר נראה מסוכן, שלא לדבר
על הפעולה הממשית, כאשר נשק ותחמושת יהיו עמנו.
החלטנו שכל המהלך יעשה ברגל, תוך מסע לילי קצר יחסית, ולהגיע ליעד עם שחר.
הבעיה הייתה לעבור את צוק הפאשחה (עין צוקים) שאז ירד ישר וחד לתוך הים, ללא
שום אפשרות מעבר. נותרה דרך אחת, לעבור את הצוק מלמעלה. שם היו שבילי עיזים
של הבדואים, שאף ביום נראו כשחיקה חיוורת על פני הסלע. היית מאבד את דרכך
גם ביום, אם לא הצבת או זכרת משהו המעיד על אפשרות ההמשך. לך תמצא את זה
בלילה!
סיירנו בהתמדה, אני עם המ"כים. מצאנו סימנים מזהים בפניות ובעיקולים, וכעבור
זמן מה היינו יכולים לנוע ולהוביל שם בלילה בלי לאבד זמן יקר.
הפעילות החלה להתנהל כשגרת אימונים. הייתה כמובן ערנות ודריכות לקראת
מנחם רוסק מנען, מפקד פלוגה ח'