93 / 264
93
|
לא אגדה
נדרשו לי לא יותר ממספר שבועות להבין שהאופנוע איננו סוס מרוץ. מפגש ראשון
בלתי צפוי לטירון אופנוע היה עם פרה בוגרת ישרת דרך, שחצתה בתום לב את
הכביש בין רמת הכובש להעוגן. את האופנוע המצוין שלי תקעתי, ללא כוונה תחילה,
בצלעותיה החפות מכל אשמה. היא הייתה למודת ניסיון חיים ואדיבה, וכל שפלטה
הייתה אנקת גיחוך. היא אפילו לא הביטה בי והמשיכה בדרכה ללא תלונות.
אספתי את עצמי, ראיתי שלא נפגעתי, הרמתי את האופנוע וגיליתי שהכידון עקום.
יישרתי אותו, הנעתי והמשכתי. שיעור ראשון: לעולם אין לעבור בהמה גסה או דקה
מלפנים, כי היא תמיד תמשיך קדימה. יש לעבור מאחוריה, ואז היא תימלט בנתיבה.
פרק ב'. רכבתי אל המחלקה בגבעת חיים כששמוליק ידידי, אפסנאי הפלוגה, יושב
מאחורי. בהתקרבנו אל צומת בית ליד הבחנתי באוטובוס חונה בתחנה ופניו אלינו.
האטתי לקראת הכיכר והצומת, ואז, במרחק 7-6 מטר לפני, האוטובוס פונה ועולה על
הכביש. שיערתי שבכוונתו להמשיך ישר בדרכו, אלא שהוא כנראה התכוון להסתובב
לכיוון ההפוך, וחסם את הכביש לכל רוחבו. ההתנגשות נראתה בלתי נמנעת. בלמתי
חזק תוך שאני מטה את האופנוע לימין. אילו המשכנו לשוליים התוצאה הייתה
פריצה לתוך חבורת נוסעים הממתינים בתחנה הנגדית. תוך הטיה נוספת ימינה, עדיין
על הכביש, השכבתי את האופנוע עם רוכביו על צדו הימני. וכך, שכובים וצמודים
לאופנוע, החלקנו בחריקה נוראה עד שראיתי כשני מטר לפני את הציר הקדמי של
האוטובוס העוין.
או אז נטשנו שנינו את האופנוע לגורלו. תוך חלקיק שנייה בזינוק בזק עמדנו על
רגלינו בשולי הכביש. האופנוע המופקר המשיך לחרוק בכביש עוד מטר או שניים
ונעצר. עתה הגלגלים הקדמיים של האוטובוס המפלצתי אחזו באופנוע חסר הישע
כמו בטרף שזה עתה נלכד.
פניתי אל נהג האוטובוס וביקשתי שייקח מעט רברס.
"מה קרה?", הוא שאל נדהם.
"יש לי אופנוע למטה", הצבעתי לכיוון הגלגלים הקדמיים. האיש החוויר.
"איזה אופנוע קפץ לך בראש?!"
"האופנוע שלי מתחת לגלגלים!"
הנהג פער פה המום. את התמרון על הכביש, בניסיונו לסובב את רכבו לכיוון ההפוך,
עשה כשעיניו תקועות במראה האחורית בלבד. כך לא ראה כלל את שהתרחש לפנים.
הוא הזיז את הרכב לאחור, חילצנו את האופנוע האומלל מטלפי האוטובוס ובדקנו את
הנזק. הבטרייה נסדקה, הכנף האחורית התעקמה וכן רגלית ההתנעה.
עוד אנו מתארגנים להמשך אפשרי של הנסיעה, הקהל סביבנו צוחק תוך שחלקו מנסה
לחסום את צחוקו. זה היה תמוה מאוד בעינינו. שני צעירים כמעט נהרגו לעיניהם, מה
כל כך מצחיק פה? ! אותם זה הצחיק!
שמוליק, שמתוך כאב כנראה אחז באחוריו, העלה בכפות ידיו סימני דם, לא משהו