לא אגדה - דוד רם

דוד רם

לא הייתה פגיעה בהם. משהו מעין התראה, אזהרה, והם נטשו. הייתה הערכה שמוטב

לעשות אתנחתא.

במהלך שירותי כמ"פ בשרון לא הייתה פעילות מבצעית, אלא שיגרת אימונים

ומנהלה שוטפת. מחוץ לתחום השרון המיועד לפלוגתי קיימנו פעילות קצרה במושבה

בנימינה, בעימות עם אצ"ל, על ידי מחלקת גבעת חיים שהייתה מעט יותר מנוסה.

אותה מחלקה בפיקודו של יצחק הוכמן המ"מ, התמקמה כחודש ימים בכפר אוריה.

תושבי אותו מושב עובדים היו עולים מכורדיסטן, שחשו מאוימים מן הכפר הערבי

בית ג'יז, שכן דרך העפר שהובילה אל המושב עברה דרך הכפר. בסביבת המושב

התנהלו יום יום אימונים, במיוחד אימוני שדה, אותם אי אפשר היה לקיים בשרון.

ופרפרת. היות שבשרון לא היו שטחי אימונים מתאימים לשדאות, במיוחד ברמת

הכובש, הצטברו לזכותנו כ-004 ימי עבודה שלא ניתן לנצלם לאימונים. שמוליק

עופר (לאופר) , האפסנאי הפלוגתי שהפך לאחד מידידיי הקרובים בהמשך, היה אשף

כלכלי ושכנוע. באישור האפסנאי הגדודי, יוסק'ה שיין מגלאון, המיר ימי עבודה

הישן שלנו הוחלף

BSA

אבודים לכסף מזומן. הגדוד זכה ואף פלוגתנו. אופנוע ה-

בחדש, בעל קפיצים קדמיים טלסקופיים, חידוש אחרון.

www

92 בנובמבר 7491

כמו כל היישוב הקטן בארץ, כ-006 אלף נפש יהודי הומייה, נצמדנו בנשימה עצורה

למקלט הרדיו שבמטה הפלוגה. שמענו נרגשים והמומים את פסק הדין ההיסטורי. 33

בעד, 31 נגד, 01 נמנעים. מכשיר הרדיו המה מיד משירה. את הריקודים לא ראינו, כי

לא חלמנו אז על טלוויזיה. תושבי הערים והמושבות יצאו לרחובות לחגוג.

רק למחרת ראינו את מראה המפה, המחלקת את הארץ לשתי מדינות, מעין פאזל הזוי.

היינו מאושרים.

בפלמ"ח ידענו שיש להתכונן לפעילות מידית, אך חיכינו להוראות. ערביי פלסטין

התכוננו קצת יותר טוב.

למחרת פתחו ללא דיחוי בהתקפה על דרכי התחבורה. ראשית בדרך לירושלים, שעברה

בתוך הערים הערביות רמלה ולוד. בהמשך, ובעוצמה, כמעט בכל מקום שניתן לפגוע

בתחבורה. מטרה קלה, מידית, עם "תוצאות".

הקרב על הדרכים החל!