לא אגדה - דוד רם

97 / 264

97 | לא אגדה
השבים. אתה מכיר אותו?".
"לא, עוד לא".
"הוא מאנשי הרזרבה שלנו ברמתיים. מכיר בסביבה כל אבן. ביום שלישי הבא, בבית
המערבי קיצוני של רמות השבים בשעה תשע וחצי. לרכוב אתה יודע, אתה מושבניק,
לא?".
ביום שלישי המיועד הגעתי למפגש ברגל. ידידי שמוליק האפסנאי, שבינתיים קיבל
גם הוא רישיון נהיגה דגם מוריס מסלאמה, זרק אותי בכניסה למושב ונסע לענייניו,
מאושר ליהנות מהאופנוע.
במקום המפגש, רכוב על חמור, חייך אלי בחור מעט מבוגר ממני חבוש בכובע טמבל
אחוז ברסן, ובידו כובע נוסף מאותה אופנה שנועד Spare רגיל. לידו עמד חמור
עבורי ככל הנראה. שאלתי:
"אמנון חינסקי?"
"מה לעשות, נכון. אתה דייקן, מהיקים במקום?"
"לא. אני לא רפי, אני דוד. נזוז?"
"כן, עכשיו עוד קריר, זה טוב".
מעולם לא ישבתי על חמור. עליתי.
"אתה כנראה רכבת על סוסים".
"מעט. בדרך כלל פרדות".
"רואים. אז על חמור, דבר ראשון על תשב באמצע. שב קצת יותר אחורה. כן, ככה. רק
כך תוכל לשלוט עליו. מוטב שלא נתבלט... תרכב כמה פסיעות אחריי".
"מה רע באמצע הגב?"
"החמור עלול להרכין את הראש, ואז אתה תגלוש עד האוזניים שלו".
"וזה יצחיק את כל הסביבה".
"יותר גרוע. יבינו שאתה לא שייך".
"טוב אני אשתדל. רק תגיד לי, הוא יכול להפיל אותי?"
"לא, לא. זה חמור מוסמך. הוא גם לא ידבר מילה על הסיור שלנו".
"יפה. אז קדימה.
במרחק כ-03 מטר מביתו של אבו קישק היה פרדס לא צעיר. חשבתי שאם נחצה את
המטע בשקט נוכל לזנק בקלות אל הבניין. אם יהיו שומרים מופקדים, סבירות נמוכה,
נעשה הורדת זקיפים שקטה. עברנו ליד הבית במהלך חמורי רגיל, תוך עיכוב קצר פה
ושם. חמורים מגלים, לכאורה, עקשנות, סרבנות מקובלת, בהנחייתו של אמנון, ותיק
ומנוסה בנושא.
שבנו כמובן בדרך שונה, במעקף לכיוון גבעת חן וחזרנו לרמתיים, כשחמורינו שמחים
להריח את האורווה. חלציי ריננו מעט, אבל כבר הרגשתי חמר טירון.
על אף ההכנות הפעולה לא אושרה. דני מס ערך פעולה באוהלי הבדואים בסביבה.