94 / 264
דוד רם
|
94
רציני. תוך זינוק החילוץ חלק ממכנסיו נתלש בזדון על ידי פגוש האוטובוס הזועם.
ישבנו היה שרוט מעט וחשוף לעיני כל. את קהל הנוסעים הממתינים זה הצחיק. הוא
נטל את הסוודר מכתפיו והצניע את שיש להצניע.
הצלחנו להתניע והמשכנו לגבעת חיים. מיהרנו להסתלק, לפני שיעלה בדעת
השלטונות לברר מה אירע ומי המעורבים בתקלה. הכל התרחש קרוב, סמוך מאוד
למשטרת בית ליד הבריטית. רק למחרת בבוקר החלו עצמותינו אומרות שירה...
רע... רע...
www
המ"מ בגבעת חיים היה יצחק הוכמן, שפיקד על הכשרת מכבי הצעיר. ברמת הכובש
המ"מ היה גרשון דובנבוים, המכונה דבמבם. פיקד על הכשרת נוער עולה מתורכיה.
והמ"מ בגבעת השלושה היה שלמה ויינשטיין, לימים שלמה גזית, אלוף בכיר בצה"ל
ונשיא אוניברסיטת בן גוריון, שפיקד אז על מחלקת מתנדבים.
מטה הגדוד השני שכן ברמת הכובש. מפקד הגדוד היה יצחק רבין וסגנו צביק'ה זמיר.
את שיבחם קטונתי מלהציג. אציין רק שצביק'ה, שהיה מג"ד הגדוד השישי במלחמת
העצמאות, בא לפלמ"ח כביכול מארגון ב', ממנו צמח האצ"ל. בפועל, למישהו
במשפחתו היה איזה קשר לארגון ב'. אולי זו הסיבה שבמשך זמן מה בן גוריון התנגד
למינויו.
בשנת 2791 צביק'ה היה ראש המוסד, כאשר 11 ספורטאים ישראלים נרצחו בכפר
האולימפי במינכן. הרוצחים הפלסטינים הרגו את הספורטאים שלנו בעודם כפותים,
תוך אוזלת יד של היחידה הגרמנית המיוחדת. צביק'ה היה שם כל העת. בשנים
שלאחר רצח הספורטאים חוסלו הרוצחים.
מ"פ פלוגה ב' בגדודנו היה נמרוד לוויטה מעין חרוד, ומ"פ פלוגה ח' מנחם רוסק,
שהיה המ"פ שלי בהיותי מ"מ בבית הערבה.
יצחק רבין פתח בסקירה כללית על מצב הביטחון באזור השרון. קולו עמוק, איטי
יצחק רבין, מפקד הגדוד השני עד
שמונה למפקד חטיבת הראל