לא אגדה - דוד רם

לא אגדה

ומרגמות. הפעולה הנמרצת והכואבת כונתה "השבת השחורה. היה זה ב-92 ביוני

.1946

ואני, בלילה של 82 ביוני 6491, יום שישי, מ"מ בקבוצת משמרות, הוצאתי מן הסליק

(מחבוא נשק תת קרקעי) נשק למחלקת רגלים: רובים, מקלעים ותת-מקלעים, ללמדך

את היעדרו המוחלט של מודיעין באותו יום ולילה. בלילה, בהיותנו ערים ועסוקים

בהעלאת הנשק והבאתו לבית אריזה בפרדס, שמענו טרטור מנועים ברור ומתמשך

מכיוון פרדס חנה הקרובה. בהיוודע החדשות הרעות למחרת, הבנו את טרטורי הלילה.

מן המחנה הבריטי הסמוך יחסית (מחנה 08 של צה"ל היום) יצאו באותו לילה כ-03

אלף חיילים אנגלים לפעולתם ברחבי הארץ.

כל הנשק המחלקתי, שנוקה ונערך על שולחנות עץ בבית האריזה של המשק, היה

עכשיו מונח על ליבי כסלע כבד. במקום לערוך מסדר מחלקתי חמוש, הסברתי

לפקודיי את המתרחש, והם ישבו בטלים. תצפיות הוצבו סביב. לו היה לידי יהושע

בן-נון, הייתי מתחנן לפניו שיוריד את השמש כהרף עין, כשם שהצליח לעוצרה

בגבעון. פתיחת סליק וסגירתו נעשו בלילה בלבד, ורק על ידי מורשים יחידים, תחת

אבטחה הממוקמת במרחק סביר. ברור שבאותה שבת שחורה השמש שיתפה פעולה

עם האנגלים, ונעה בעצלות מופלגת, כאילו היא מתקשה להיפרד מאתנו. היה זה היום

הארוך ביותר בחיי.

במשך כל היום הצבנו תצפיות רבות, להתריע על בוא הבריטים. במקרה חירום,

חשבתי להפר את הפקודה המפורשת ולסלק בחופזה את כלי הנשק ביום, תוך שחברי

המשק יעכבו את המחפשים ככל יכולתם. לעת מצוא, נחפור סליק חדש.

" היא שעמדה לצידנו. האנגלים העריכו כנראה כי משק קטן כמו

Fortuna

אלת המזל "

משמרות, השוכן סמוך כל כך למחנה צבאי, לא יעז לאכסן נשק משמעותי ולא יהיה

מטרה ראויה. כך פסחו עלינו, אף שלא התקנו מזוזות. לו בידי הדבר, הייתי קובע

עוד יום פסח, לרגל הצלת הנשק ומניעת מאסר אפשרי של כולנו. מסתבר שלא פעם

המקום הבטוח ביותר להסתתר בו הוא מתחת לאפו של היריב. עיין ערך בן לאדן.

בראשית הסתיו, מתישהו בספטמבר 6491, נקראתי לקבל מחלקה חדשה בבית הערבה,

תחת פיקודו של המ"פ מנחם רוסק מנען. יחד עם כוחות נוספים נערכה תכנית לשחרור

העצורים ממחנה לטרון. התוכנית הייתה אמורה להתבצע בלילה גשום, לשם הפתעה,

וכן לעיכובם של כלי רכב שישתתפו במרדף. הכל בוטל מאחר שהעצורים הועברו

למחנה ברפיח. אפשר שהאנגלים הריחו משהו, אפשר שמאן דהוא נידב ידיעה.