לא אגדה - דוד רם

דוד רם

אמרה מקובלת בפי הבדואים עצמם אומרת: חצי הגבורה היא הבריחה. ואני למדתי

שיעור ראשון בבדואית: כאשר בדואי חולץ את סנדליו הוא בהיכון לריצה ששכרה

בצידה. יחף הוא מורגל לרוץ כרוח סערה.

אותו חבקוק בן כיתתי פעל רבות במשך שנים ארוכות כמסתערב, גם מעבר לקווים,

ובשנת 2591, לאחר פעילות מתמשכת, חוסל על ידי סוכן כפול מהצד שמנגד. יהי

זכרו ברוך.

מסעות המדבר היו מסורת ייחודית בכל תנועות הנוער של ההתיישבות העובדת

עוד לפני הפלמ"ח. בשנת 1491 או 2491, במסע של נערי השומר הצעיר ליד עין

גדי, החניכים רקדו ושרו כמקובל סביב המדורה. במסעות אלה היה תמיד לאחד או

שניים מן המדריכים אקדח או רימוני יד, בדרך כלל מוסתרים. הרימונים הוחזקו לרוב

תקועים בחגורה מתחת לחולצה.

בלהט הריקודים נשמט רימון יד אל אש המדורה והתפוצץ. שני נערים נהרגו, ויעקב

מלכין, שעתיד להיות אחד המורים שלי בבית הספר של התיאטרון הקאמרי בשנת

2591, איבד אחת מעיניו.

יעקב מלכין, איש רוח, סופר והוגה דעות, לימד בקאמרי "זרמים בספרות התיאטרון".

לימים, כאשר יהיה אותו מלכין רב הפעלים אחראי על הפעלת בית הגפן בחיפה, עזר

Man of

ללהקתי הקטנה "תיאטרון עמל" להציג במועדון את מחזהו של ברנרד שו, "

". לצערנו הייתה זו הצגה אחת ויחידה. אפשר שהרמנו את אפנו גבוה מדי.

Destiny

www

אפריל 4491. בקבוצת גבע בעמק יזרעאל נפתח קורס גדול של ארגון ההגנה למפקדי

כיתות - מם-כפים. במסגרת הקורס, בקבוצה של פלמ"חניקים פגשתי את ידידיי

מכפר יהושע עודד ומשה.

היה זה קורס מאורגן היטב, וכפי שסופר לנו חידש שיטות בניהול כיתת רגליים בשדה

אורי ברנר, מפקד פלוגה ב' ובהמשך

מפקד גדוד 2 וסגן מפקד הפלמ"ח