לא אגדה - דוד רם

דוד רם

www

עודד ומשה, בני כפר יהושע, בוגרים ממני בשנה, התנדבו לשרת בפלמ"ח. ב-1

באוגוסט 3491 התנדבתי אף אני והתייצבתי בקיבוץ בית השיטה, מבלי לדעת כי

עודד, משה ואני שייכים יחדיו לפלוגה ב', המוצבת בעמק יזרעאל. מכאן ואילך

התפתחה דרך ארוכה ורבת שנים של ידידות ופעולות בפלמ"ח, במיוחד עם עודד, לו

אייחד פרק נפרד.

Prelude

כאשר הכשרת כפר יהושע של המחנות העולים התפזרה, חלקה הצטרפה לקיבוץ

הצעיר חמדיה, ששמו המקורי היה "חרמונים" על פי חזונם, אך נותר חמדיה עד היום.

חלקם שבו העירה ללמוד ולעסוק במקצוע שבחרו בו. קבוצת הנוער העולה שלי

ייעדה עצמה להצטרף למושב העתידי בית אשל, ואילו אני הצטרפתי לפרק זמן קצר

למחנות העולים בכפר יהושע. למעשה כבר גמלה בליבי החלטה להתנדב לפלמ"ח.

כיוון שהייתה לכולנו חופשה קצרה ורציתי לראות לראשונה את ירושלים ולהצטייד

כיאות באבנט רחב להידוק מכנסי החאקי הקצרים, סגנון אופנתי ממש, הזמינו אותי

שולה הירש וחפצי-בה גלעדי, שתי בנות ההכשרה, לפגוש אותן בירושלים, מקום

מגוריהן. אחת ברחוב רד"ק 29 והשנייה ברחוב אוסישקין 34.

ואני, פלמ"חניק בעתיד הקרוב מאוד אך ירוק טרי בירושלים, לראשונה בימי חלדי

עורך תרגיל התמצאות בשטח בנוי. סוף סוף גם בחי"ש (חיל שדה) בכפר יהושע, עשו

לנו כאלה תרגילים, אפילו בלילה. תרגלנו אפילו תפיסת מחסה ופריסה מידית תחת

אש בלילה! האש נורתה אז מאקדחו של מדריכנו המהולל והנערץ זכריה (לרנר)

אורין. הוא ארב לנו וירה כדור אחד, כמובן לשמיים. היינו "בסדר", כפי שציין. אך

מכאן ועד "צניחת יחיד" מרצונו החופשי, בעיר זרה, ללא מפה ומצפן, אפילו ביום

קיץ בהיר, זה לא פשוט. צעדתי בעוז ברחוב אוסישקין, אף שלא זכרתי בדיוק על שם

עודד (משמאל) ומשה מתגייסים לפלמ"ח