לא אגדה - דוד רם

דוד רם

אני רגיל לקום מוקדם, אבל לא עד כדי כך, פרט למילואים או איזה נסיעה מיוחדת

לחו"ל. החלונות עדיין שחורים. אני מושך עליי מכנסיים ויושב לבדוק את תוכנית

יום העבודה. כדאי לעשות כמה שינויים. לקצר מעט. אני אהיה עייף, אבל יש דברים

שאי אפשר לדחות. יגאל אמר לנו פעם שהתרופה לעייפות היא הגברת הפעילות.

שהעייפות היא לפעמים מצב נפשי.

טוב, אלה היו זמנים אחרים, כשלא העזנו לחשוב על עייפות. הייתה איזה בושה

ילדותית. הרי לקחנו על עצמנו משימה.

www

אני מכיר ארבעה סוגי מנהלים.

1. המנהל לא עובד והכול בסדר. זה מנהל של מאה אחוז בסדר.

2. המנהל עובד והכול בסדר. זה מנהל של חמישים אחוז בסדר.

3. המנהל לא עובד והכול לא בסדר. זה מנהל של חמישים אחוז לא בסדר.

4. המנהל עובד ושום דבר לא בסדר. זה מנהל של מאה אחוז לא בסדר.

אין לדירוג הזה אישור רשמי. אבל לאיזו קטגוריה שייך מנהל עייף ומוטרד? סוג זה

לא יכול להיות קיים. (נקודה). המנהל אסור שיעבוד, כדי שראשו יעבוד, עיניו יפקחו,

ויחפש דרכים יותר יעילות. יחסוך, ישכלל. נשמע כמו מדריך למתחילים.

זו התיאוריה, וגם בפועל אני בינתיים לא עושה כלום. מפליג בשטויות. החלונות

מתחילים להחוויר. קום התנערה עם חלכא, עם עבדים וזה רעב. אז, כששרנו, אף אחד

לא הבין מה זה "מזה רעב". העבודה כל חיינו. אז קפה עם משהו, ולצאת.

www

סיימתי את יומי די מותש ומיהרתי להתקלח כדי לא להירדם. הנחתי על השולחן

משהו לאכול והטלפון צילצל. פריס, קיוויתי.

- דוד?

- כן, איפה את?

- במוסקבה.

- איך במוסקבה?! מה קרה?

- המהפכה נרגעה. היו כמה הרוגים, זה דועך.

- ו...

- אנחנו ממשיכים בפגישות ובסיור.

- לבריאות! דיברת עם הילדים?

- דבר אתה. תגיד להם שהכל בסדר. ארבעה ימים ואני חוזרת. דברים מדהימים פה.

- אז תבלי יפה. להית'.