לא אגדה - דוד רם

דוד רם

אמא

אמא הייתה אישה כבדה יחסית, חזקה, מלאת מרץ, ואינני זוכר אותה חולה. היא סבלה

מלחץ דם מרבית חייה, אך כאילו התהדרה בכך שעל אף פגם זה, הייתה פעלתנית

ללא לאות ויעילה בכל שעשתה.היא אהבה לבשל, אם יהודייה, אלא מה? היא נהנתה

להאכיל אותנו ואף נהנתה בעצמה ממגוון מעדניה. בימיה נשים לא חשבו על דיאטה,

אלא מכורח מחלה, וגברים לא כל שכן. כאשר יצאנו לבלות במסעדה עם בני משפחה

קרובים, המקום היה נבחר בקפידה וההילולה נמשכה שעות. לא מיהרו להיחפז ממנה

למנה, הכול בנחת, מלווה ביין טוב ומוזיקה עממית, על פי רוב בכינורות צועניים.

אגב, צוענים מוכשרים הגיעו להופעה גם באולמי קונצרטים, ואף חיברו יצירות שנוגנו

שנוגנה גם

Hora Stacato by Grigoras Dinicu

ומנגנים עד היום בכל העולם, דוגמת

על ידי יהודי מנוחין, בן עמנו.

בפועל אמא, ככל אישה נשואה אז, הייתה מנהלת את משק הבית. אבל אמא ניהלה

את כל חיי משפחתנו הקטנה, הורים, בת ובן. בנוסף שימשה כשרת החוץ שלנו לכל

דבר ועניין. לא הייתה רשות חינוך או מוסד ממלכתי שלא פתחה את שעריו, אם היה

צורך בכך.

מנהג מבורך נשתייר במקומותינו מימי התורכים, ששלטו ברומניה למעלה מ-004

שנה: לכל פקיד בעל חשיבות כלשהי היה מחיר. מחיר,פחות או יותר ידוע, שהיה נוסך

שמן על גלגליה של כל בעיה, מקטנה ועד בלתי ניתנת להשגה, לכאורה. אך גאוותה

של אמא הייתה על כך שהגיעה לכל יעד נדרש ללא מתת מזומנים. רק כוח השכנוע

ודבקותה במטרה הניבו את הפרי המיוחל. יתכן שפעם החליקה אי אלו מזומנים,

להמס איזו חומה בצורה. אינני יודע.

www

אמא אהבה מאוד את החיים. אהבה זו הייתה מנוע רב כוח, שפעל ללא לאות כמעט

ללא הפסקה. אימי, שהייתה מנהלת המשפחה בפועל, דאגה לחינוכנו הטוב ולכל דבר

שהיה קשור לשני ילדיה. הגבר המכונה ראש המשפחה, היה כמלך בגדוד. הוא היה

המפרנס. כל השאר הוטל על הגברת. היה זה נוהל מקובל ברומניה עוד לפני הכיבוש

התורכי, וכמובן גם לאחר הכיבוש "הנאור". אבא לא חרג בנושא זה מן הנורמה. הוא