לא אגדה - דוד רם

לא אגדה

www

גילה עשתה בהסתדרות המורים קריירה ראויה לציון וזכתה להערכה רבה מאוד. ככל

שאני זוכר, מסלול הצלחה זה נמשך עד הגיעה לגיל 67, בין היתר משום שבהסתדרות

המורים כיבדו מאוד את דרכה ומסירותה. היא אף כיהנה בבתי דין לעבודה, הייתה

חברה בהנהלת הסתדרות המורים וכן נבחרה כמשנה למזכ"ל.

עבודתה הפגישה אותה עם מורים ומחנכים בכול העולם התרבותי. היא אף הפכה

לתיירת עירנית ובלתי נלאית. נראה לי שפרט ליבשת השחורה, למעט מצרים,

ואנטארקטיקה, היא פקדה את כל היבשות.

בשנות ה-05' וה-06' ערכנו מסעות אופנוע של ימים רצופים, במיוחד בגליל עד

צפונו. לבושים בבגדי ים עצרנו בכול מקום שנראה לנו ראוי לשחייה. היו עימנו גם

בגדים נורמליים, למקרה של פגישה עם בני אדם. וכך גילינו, ממש מתחת לכביש

המוליך לקרית שמונה, את המעיין הצנוע, הנחבא כמעט, ג'אמוסייה. בהזדמנות אחרת,

במסע מכוניות בגליל, הצגנו את המעיין החמוד לחברינו, בני משפחות עופר וליברמן,

ידידינו עוד מלפני מלחמת העצמאות. שמוליק עופר ויאיר ליברמן היו פקודי בפלמ"ח

עוד טרם רדת פלוגתי (ה') עם הגדוד השני, בפיקודו של משה נצר (נוסוביצקי) לנגב.

שמוליק היה אפסנאי הפלוגה, אחר כך של הגדוד, ובחיים האזרחיים עשה חיל במגזר

הפרטי. יאיר היה מ"כ וחובש קרבי, ובחייו האזרחיים עשה חיל כרופא לב וריאות

ידוע, ומנתח לב מצטיין. כאשר שירת במילואים היה רופא גדודי של צנחנים. לצערי,

שניהם עזבוני טרם עת בשנת 7991. באותה שנה רעה הלך לעולמו גם ידידי עודד

ארזי (פקר) מכפר יהושע, שלו אייחד פרק בפני עצמו.

עם שמוליק בכנס פלמ"ח בתל אביב