Background Image
Table of Contents Table of Contents
Next Page  151 / 264 Previous Page
Information
Show Menu
Next Page 151 / 264 Previous Page
Page Background

151

|

לא אגדה

הנגב. הפעם היה עלי לדאוג ולספק חומרי חבלה ואביזרים נלווים לכל מקום נדרש.

בהתארגנות החטיבה בבאר יעקב הכשרתי חבלנים חדשים, תוך פיצוצים נרחבים

בכפר הכבוש יאזור, לא הרחק מבית דגן, בתיאום עם רחבעם (גנדי) זאבי, שהיה אז

קצין המודיעין של חטיבת יפתח. עם ההתעצמות הכללית שחלה, הייתה זו עבודה

ארגונית קלה, בייחוד לאחר תקופה ארוכה של דלות אמצעים, ומרחבים שלעתים היה

קשה מאוד לנוע בהם ולהגיע ליעדים.

בפועל הייתי במטה החטיבה בשטח. כוחות התקיפה הישירה היו גדוד רגלי 7 ופלוגה

מסתערת מגדוד 8 בפיקודו של אברהם (ברן) אדן, גדוד הפשיטה 9 עם "חיות הנגב"

כמובן, וגדוד שריון. התותחים והמרגמות הוצבו בחצרים, ממערב לבאר שבע. יחידת

ג'יפים קטנה תקפה מדרום לעיר, כהטעיה. את הרזרבה הרגלית סיפק חלק מגדוד 8

בקרבת מטה החטיבה בפיקוד נמרוד לויטה מעין חרוד.

כדי להפיג את השעמום שלי ואת חוסר המעש, הורה חיים בר לב, קצין המבצעים

של החטיבה, שאצטרף אל נמרוד כסגנו. רזרבה רגלית זו צוידה במקלעים בינוניים

לאבטחה נגד מטוסים, במידה שיופיעו עם אור היום.

ב-12 באוקטובר 8491, בשעה 00:4, נפתחה ההרעשה על באר שבע. אותה עת יצא

מטה החטיבה הממוקם בבנייני שייח' הוזאייל שבקרבת קיבוץ שובל, ובעקבותיו הכוח

העיקרי ממשמר הנגב אל כביש עזה באר שבע, עד הגשר הגדול, המפוצץ, גשר אבו-

רגאייק, ובמעקף בדרך עפר פנה דרום מזרחה לכיוון באר שבע. בהמשך התמקם

המטה על גבעה נישאה מעט, כשלושה קילומטר מצפון למטרה. נוכח הרעש המנועי

שהקמנו, הנשמע יפה בלילה, פתחו המצרים בהפגזה קלה ועיוורת למדי מתותחי שש

ליטראות אנטי טנקי. הכוח לא התעכב והמשיך לנקודת ההערכות.

עדיין בעת החשיכה, כוח חרמ"ש (חיל רגלים משוריין) של "חיות הנגב" השתלט

על השכונה החדשה שבצפון העיר. שמחה שילוני, מפקדם, תוך סיור אווירי מוקדם,

גילה דרך פריצה אפשרית. הם המשיכו תחת אש ותפסו בניינים בצפון העיר, עד

לכביש החוצה אותה. גל שני, בפיקוד ברן, היה אמור להמשיך אל הבניינים שבכיכר

המרכזית, בסביבת המסגד ובית הספר, מול בניין המשטרה המוגן והמבוצר. על פי

שינוי בתוכנית, הגל השני עמד לפרוץ דרך נוספת, סמוך לתחנת הרכבת. היה בכך

עיכוב זמני משום שנותר רק מעט זמן עד עלות השחר. ניתנה הוראה לכוחות שלא

בקו הראשון להתחפר, על מנת למנוע פגיעה מירי תותחים. נמרוד ואני בדקנו את

היערכות המקלעים הבינוניים להגנה אנטי אווירית, אם תידרש.

או אז, בשעה 00:8 בבוקר, הופעל תותח שש הליטראות שלנו, התותח אותו זכיתי

ללוות כשחצינו בלילה את קווי המצרים מצפון לדרום בין משלטיהם. האש מן

המשטרה הייתה כבדה. לאחר ירי של ארבעה פגזים, מהם שניים שהבקיעו את שער

המצודה, יצאו המצרים עם דגל לבן. בשעה 51:9 העיר כולה הייתה בידינו. ב-54:9

נכנסו כל הכוחות אל העיר ועמדות אבטחה נתפשו סביבה.