לא אגדה - דוד רם

דוד רם

192

שהוחלפה בכול מערכה. במה ניידת עם מסך מתקפל, בנוי ממסגרות סכמטיות,

הדומות לדלתות. תאורה מקצועית כולל ריאוסטט (לעמעום הדרגתי של האור), דבר

שהיה מקובל כמעט רק בתיאטרון ממוסד.

עשינו את מלוא העבודה, הקמה והחלפות תפאורה, פירוק כל המערכת לאחר ההצגה

והעמסתה על טקסי בו נסענו או מכונית מתאימה ששכרנו, ולבסוף, פירוק והחזרה

מסודרת אל מחסן ששכרנו, לא הרחק מ"צריף" המגורים שלנו ברחוב הנביאים. את

כל זה עשינו בהתלהבות במו ידינו, פרט לשחקנית. בקיצור שיגעון אמיתי. לא פלא

שקראנו לעצמנו תיאטרון עמל. אני הייתי אמור לדאוג לשיווק, ואלי, הצעיר בינינו,

לניהול חשבונות.

ההתלהבות הייתה של כולנו, אבל המניע (לרצח) היה אלכס הבמאי. על אף ידיעתו

הרחבה מאד בתיאטרון ונסיונו המצוין באירועי במה, כפי שראינו בהקמת שלמה

ושלמי בדורות, הוא מעולם לא עבד בתיאטרון מקצועי ממוסד, רק עם חובבים. על כן

הוא רצה להקים את שאיפת חייו עם להקתנו, וכולנו נדבקנו ב"שלהבת".

ההצגה הצליחה לנדוד בקיבוצים והתקבלה יפה. כשבחול המועד פסח קיבלנו הזמנות

לשבועיים, שכרנו מכונית פורד סטיישן (במקום הטקסי הקבוע), בנינו לה גגון

מתאים, וחשבנו שאנחנו תיאטרון. חסר לנו רק נהג. אז אני התנדבתי. מצבנו היה לא

רע. התחלנו לאכול וגם לחסוך להצגה שנייה.

לפני סיבוב הפסח שלנו נפרדנו מנאוה שאן. נאוה, שאף היא שוחררה מ"הבימה",

הייתה שחקנית עצמאית ומעמיקה. היא הצליחה מאוד והייתה מבוקשת. היא הופיעה

Eugene O'Neil

של יוג'ין או'ניל (

Before breakfast

יחידה במונולוגים איכותיים כמו

הופעותיה והצגותינו החלו מתנגשים מדי פעם ונפרדנו בהסכמה. אלכס, הבמאי רב

התושייה שלנו, מצא לנו שחקנית טובה שלא רבים הכירו, ברטה ווילנסקה. ברטה,

אשתו של המלחין הנודע משה וילנסקי, הייתה בעלת נוכחות מצוינת על הבמה.

של

Man of Destiny

עתה, אחרי שהאף נסק משהו, ולא בכדי, החלטנו להציג את

ברנרד שו. אני תרגמתי. למעשה זהו מערכון ארוך, שיש בו חוכמה ודיאלוג מאוד

שנון, וכמובן גישתו המיוחדת של הגאון האירי הידוע. פרט למחזה ז'אן ד'ארק,

שהוא סוג של מופע מונומנטלי, קשה להביאו בהצלחה אל הקהל, משום השנינות

והדיאלוגים האירוניים, והביקורת החריפה על הגיבור, הגאון הצרפתי. אך כאמור,

הייתה לנו יוהרה, ומכאן תעוזה לנסות.

"איש הגורל" קראנו להצגה. והגורל הטיל עליי את נפוליאון. כן, ההוא הידוע. ברנרד

, רב הטוראי הקטן. הוא מציין

Le petit caporal

שו, כמו גם שונאיו של הגנרל, קרא לו

שכתותחן יצירתי חסר רחמים נפוליון שם לב, בפעם הראשונה בהיסטוריה, שכאשר

פגז פוגע בבני אדם הוא הורג אותם. לשם השלמת דמותו של איש גורלי זה, אביא

כאן קטע קצר מפתיחת ההצגה.

נפוליון חונה בלילה, בסופו של יום קרב, בפונדק נידח באיטליה. הוא רכון על מפה