190 / 264
דוד רם
|
190
על אף מפח הנפש בחנה סנש, היה תגמול עליו בירכתי. המחזה של ברכט עדיין רץ
ומכיוון שישראל בקר שיחק לרוב את החוקר ההונגרי בחנה סנש, הוא הציע לי לגלם
ב"סימון מאשאר" את תפקיד המלאך המצווה, שהיה התפקיד המקורי שלו. זאת בנוסף
לתפקיד הקצין הנאצי. שמחתי בהחלט על ההזדמנות לשחק שני תפקידים מנוגדים
בתכלית באותה ההצגה. להחלפת בגדים, ובמקרה זה גם איפור, הייתי מתורגל עוד
מימי כניסתי להבימה בהצגה "מקבת". לאחר חזרות קצרות, אמר לי ישראל בקר
כבמאי: "זה מתקבל". בתיאטרון איש לא ממהר להכביר מחמאות על רעהו. "זה
מתקבל" הייתה מחמאה. הערכתי מאוד את בקר וגם חיבבתי אותו.
www
בסתיו 8591 פוטרו רוב השחקנים שלא היו חברי קולקטיב "הבימה". נקראתי אל
חברת ההנהלה, בת עמי, ונאמר לי שאוכל להישאר בתיאטרון אם אוותר על ציפיותיי
כשחקן, אפנה אולי לבימוי או לקריאת מחזות עבור התיאטרון. בראש ועדת הרפרטואר
עמד אז מקס ברוד הידוע. ההנהלה ידעה כי זו הצעה שרק הסירוב יאה לה.
אולי כדי לרכך את הגלולה. מישה אשרוב, עתה בהנהלה, לאחר שבמשך שנים נדחה
בהתאם לצו "המלכה האם",
ישראל בקר עשה את תפקידי
ב"חנה סנש" בפרמיירה. אני
הורשיתי להופיע בפרובינציות.
על אף היות ההצגה ראויה
בהחלט, היא לא הייתה הצלחה
סוחפת. כך קורה לא פעם
בתיאטרון הרפרטוארי