לא אגדה - דוד רם

249

לא אגדה

תקווה ושאיפות. הם אף גורמים לעידוד וללכידות, אך הם מעולם לא שינו משטר.

המרקסיזם נראה היה כרעיון מבריק ומשחרר. כל הבעיות נוצרו ברגע שהוא נמסר

לביצוע בידי בני האדם. והתוצאות ידועות. דברים דומים ניתן לומר גם על הערכים

של המהפכה הצרפתית. וכן לערכי הדמוקרטיה, שנפלה לעתים קרובות בידי מי

שהשתמשו בה ככלי לדיכוי מיעוטים, לערעור החוק ואף החוקה.

אני קורא הרבה ספרים בנושאים היסטוריים, פוליטיים וחברתיים הנסמכים על מחקרים

רחבים ומעמיקים. יש בכל אלה, בשבילי, הרבה עניין ומקור לחשיבה. עם זאת, מבחינה

מעשית, יסלחו לי כל הנוגעים בדבר, הם נראים בעיניי כמי שעושים ניתוח שלאחר

המוות, כאשר את כל המסקנות מרכזים בתיק עב כרס ומחזירים אל מדף ההיסטוריה

ככול ספר שסיימנו לקרוא, ואולי ניתן עליו פעם את הדעת.

מבחינה מעשית, לצערנו, מה שהיה הוא שיהיה, משום שטבע האדם לא השתנה

וביסודו אף לא ישתנה. אם ישתנה, יכול הדבר להיות אף גרוע יותר. היום כל אדם

הרוצה בכך יכול לנצל את מיטב האמצעים המודרניים לכל מעשה נוכלות, היכול

להביא לשליטה, לאיום, ללחץ אדיר כלכלי, מדיני וצבאי, שיגרום להשגת מטרותיו.

הוא יוכל אפילו להתעטף באיצטלה של דיפלומטיה. דוגמה פשטנית: נשק היום אינו

שונה מעגבניות. כל שדרוש הוא הכסף המתבקש.

האם האדם לומד משהו מן הניסיון של העבר?! לדעתי, במידה מזערית ובעיקר טכנית,

וההנחה הזו מתבססת גם על ניסיוני שלי. נפח, מסגר, שרברב, נהג בכלי רכב או

במכונה חקלאית וכדומה, רוכש מיומנות עם הזמן. מחקר מדעי, ובמידה מסוימת גם

המחקר החברתי, נבנה בהכרח על ניסיון מצטבר. אין לו דרך אחרת. באשר למדיניות,

להוויה החברתית ולמעשה הצבאי, האדם, שטבעו כאמור לא השתנה במשך אלפי

השנים המוכרות לנו, אינו לומד דבר משום דבר.

האם למד העולם דבר מטבח מליון וחצי ארמנים בשנת 5191?!

האם העולם למד משהו מן השואה ללא תקדים שאירעה ליהודים?!

האם ממלחמת העולם הראשונה או השנייה נלמד משהו, פרט לטכניקות של לחימה

ושכלול אמצעי השמדה?!

דומני שכלל לא.

המלחמה העולמית השנייה, בה נספו כ-65 מיליון בני אדם, בחלקם הניכר אזרחים

בלתי לוחמים, לימדה אותנו כי הרג המוני הוא אפשרי. כמעט נסבל. וכאן, משהו

מוזר או מפתיע, כפי שכתבתי באחד ממחזותיי: על אף המלחמות הנוראות, המגיפות

הקשות, הרעב, האש, הסופות ושאר אסונות הטבע, אוכלוסיית העולם גדלה במיליונים

רבים מאוד מידי שנה. כדבר אלוהים, אמרתי "עוד מעט אינני יודע כיצד להאכיל את

כולכם", שהרי אלוהים זן ומפרנס את הכל.

הבעיה היא שאין לאלוהים אל מי לפנות, שהרי הוא אבינו שבשמיים, אחד ואין שני,

"כוליכול".