לא אגדה - דוד רם

דוד רם

250

ואנו, היהודים, למדנו פחות מכולם מאותה שואה, שהכריתה שליש מעמנו. לו למדנו

מעט מאותו אירוע היו לנו פחות תאונות בדרכים ובמיוחד תאונות שזכו לכינוי "פגע

וברח". הינו דואגים ועוזרים כראוי למאות ואלפי ניצולים ששרדו והגיעו אלינו.

אולי השחיתות הפרטית והציבורית, המתחילה תמיד מלמעלה, הייתה לתופעה יותר

מצומצמת, יותר מביישת. לו היו מגיעים לישראל מיליונים של יהודים לאחר מלחמת

ששת הימים, לא כדי להשתלט על הפלסטינים, אלא כדי למלא את הנגב והגליל

ביישובים פורחים, אפשר שהיינו נראים אחרת.

לו...

אני יודע, לו לסבתא היו גלגלים...

www

המילה "מדיניות" נתפסת אצלנו בהיבט רחב, הצופה הרחק בניהול המדינה. הפוליטיקה

מתפרשת אצלנו כעסקנות ציבורית מתוחכמת, למי שיודע באיזה צד של הלחם עתידה

להימרח החמאה. זו אף זו, סוג של זנות. וכשם שאי אפשר לחסל את הזנות בעולם, כך

זו אף זו תתקיימנה לעולם. זאת משום שכל מדינאי, ולא כל שכן פוליטיקאי אצלנו,

לא יתקשה להפריח סיסמאות ולפזר הבטחות. אם יקיים חלק מהבטחותיו, הוא ייחשב

כמצליח. מה שהוא לבטח יעשה, זה את כל האקרובטיקה האפשרית כדי לשרוד,

ולהגשים את חזונו בליווי כל ההטבות המופלגות האפשריות. אין חדש תחת השמש,

כבר אמרנו. שהרי עוד בזמן העתיק כבר האירו את עינינו: "לא תחסום שור בדישו".

לפי החזון, משטר דמוקרטי הוא מאוד ליברלי. בפועל, במשטר זה יכול הרוב לדכא

כל מיעוט, וכמובן אף לאפשר עלייתו של רודן, כפי שההיסטוריה יודעת לספר לנו.

באומרנו "דמוקרטיה", אנו מתכוונים לליברליות נאורה, זכויות האדם, חופש הביטוי,

חופש העיתונות, שילטון החוק ושוויון בפני החוק, הגנה לחסרי ישע ועוד דברים

יפים. בחלק מן הרשימה אנו מסוגלים לעמוד. אחת הבעיות של הדמוקרטיה - היא

מתקשה להגן על עצמה. למה אנו בוחרים בה?! כי היא נראית לנו יותר ראויה. אמן.

דיפלומט מקצועי הוא אדם משכיל, תרבותי ומיומן, שהסכים לשקר לטובת ארצו.

שהרי כשדיפלומט אומר "כן", הוא מתכוון ל"אולי". כשהוא אומר "אולי", הכוונה

ל"לא". ואם הוא אומר "לא", הוא איננו דיפלומט...

לך צעק חי וקיים, העולם כמנהגו...

האם אני פסימי? לא, אין לי פנאי לכך. כאשר אני מנתח את המציאות אני פסימי.

אבל אני לא מוכן להישאר בזה. לכן אני אופטימי ללא תקנה, לעתים עד כדי גיחוך.

ולמרבה הפלא, אני שורד.

איך?!

אף אדם איננו אשם על כך שנולד היכן שנולד. אך לאחר גיל 52, מקסימום 03, הוא

בהחלט אחראי לפרצופו האישי. וכפי שלמדתי מאלבר קאמי הנערץ עליי, על האדם