לא אגדה - דוד רם

251

לא אגדה

להיות מורד. מורד לאו דווקא במובן המדיני, אף שדבר זה לא צריך להיות מנוע ממנו.

אלא מורד כנגד האבסורד שבקיומו בתבל. ואני מצטרף בלב חפץ להמלצתו - על

האדם למצוא דרך לתת טעם לחייו, יום יום.

והדרכים הן רבות. וכל אחד זכאי למצוא את אושרו, טעמו בחיים, בדרכו שלו. עליו

לפחות להתמקד ולחפש את הנתיב ולגדור את עצמו: זאת עשה, זאת לא תעשה.

בצמתים חשובים - עשה שטות, אבל במרץ! כלומר היה בעל החלטה. חיינו שזורים

בשגיאות. זה בלתי נמנע. אך היסוס מתמשך, לעתים אינסופי, לא מצמיח דבר. הערכת

מצב נכונה היא מפתח רב כוח. אז קדימה, לעבודה!

ואל תדחה למחר מה שהיית צריך לעשות אתמול.

www

מספר מילים על המג"ד שלי בגדוד 2 של הפלמ"ח, יצחק רבין.

פעלתי תחת פיקודו כאשר הייתי מפקד פלוגה ה’ בשרון מ-7491.6.1 עד 7491.21.1,

כאשר ירדתי לנגב (גדוד 2) ויצחק עבר לגיזרת ירושלים. בתקופה האמורה הקשר בין

מג"ד למ"פ לא היה עניין יומיומי. פעולה גדודית או פלוגתית לא הייתה מתקיימת,

אלא במבצע מיוחד, רחב היקף, כמו שחרור מעפילי עתלית או הורדת מעפילים בחוף.

בשגרת היומיום פעולות הפלוגות, ומ-4491 הגדודים, היו מסגרות ארגוניות מעיקרן.

הערכתי מאוד את יצחק ונהניתי לפגוש אותו, אך אין לומר שעבדתי במחיצתו.

בערב ה-4 בנובמבר 5991 הייתי בביתו של ידידי שמוליק עופר, מי שהיה אפסנאי

במטה הפלוגה שלי ובהמשך אפסנאי הגדוד השני בנגב. צפינו בטלוויזיה בעצרת

השלום בכיכר שלפני בניין עירית תל אביב.

אינני מתנבא בדרך כלל, כי אינני רוצה להיות שוטה. אבל גיליתי את תחושתי:

"פרס או יצחק עלולים להיפגע הערב".

עוד לפני שהעצרת הסתיימה חזרתי מביתו של שמוליק ברמת השרון לתל אביב.

פתחתי את הרדיו, שהרי אינני מחזיק מכשיר טלוויזיה מסיבות של עיקרון. וכך שמעתי

על הרצח. התחושה האינסטינקטיבית, פרימיטיבית, הייתה לקום ולהרוג את הרוצח.

איוולת. תחושה, כאמור, לא מעשה. מה עוד ש"הורג קין שבעתיים יוקם".

אין צורך שאני אספר כי זו הייתה רעידת אדמה. מאותו לילה נורא הכל החל להשתנות

ולהידרדר במקום קיומנו כאן. כל אמות המידה, כל המאבקים הפנימיים והרמה

המוסרית, כל הווייתנו כאן הגיעה לשפל דוגמתו לא ידענו. אצלנו, ולא רק אצלנו,

כבר נאמר: הכול ניתן למחיקה.