לא אגדה - דוד רם

169

לא אגדה

בקיבוץ דורות

ב-1 במאי 0591 הייתי לפלאח בקיבוץ דורות. שיא מאוויי אותה עת. העונה עונת

קציר השעורה, ובהמשך קציר החיטה. קיבלתי מיטת סוכנות בתא בנוי עץ. גילה ובננו

נדב, שהתקרב ליום הולדתו הראשון, הגיעו למשק כעבור שבועיים. לגילה ולי סידרו

מקום מגורים צנוע בצריף קטן, ונדב קיבל מקום בפעוטון. במשכנו החדש החל נדב

לאכול את חול הנגב, תרתי משמע: בכפות מרק רגילות בעזרתם האדיבה של חבריו

החדשים בחצר הפעוטון.

היינו מאושרים. מה עוד יכלו אז לבקש צעירים חניכי תנועת נוער, לאחר מלחמת

עצמאות קשה וכואבת, בה איבד היישוב כ-000,6 מבניו, רובם חיילים, אך גם אזרחים

רבים.

אנשי דורות קיבלו אותנו בזרועות פתוחות, שהרי הכירו אותנו יפה מימי המלחמה.

ואנו השתלבנו בקלות הן בעבודה, בחברה ובחיי התרבות. היה זה כאילו המשך מובן,

פרט לכך שהפעם שבתי למשק כחקלאי, וסוף סוף על פי בחירתי, לאחר שש שנים של

קבלת פקודות או נתינתן.

קיבוץ דורות נקרא על שמם של דוב רבקה ותרצה הוז, שנספו בתאונה. דוב הוז ואליהו

גולומב, מראשי ההגנה, פעלו להקמת התעופה האזרחית בארץ, ומועדון ראשון הוקם

בשנת 5391.

משק דורות היה משק מסודר ומתפתח, מאוכלס בעיקר ביקים וצ'כים. הייתה בו

חקלאות מגוונת ותעשיית אביזרי השקייה חקלאית. היו שם ספורטאים ובריכת שחייה,

מתקן נדיר מאוד אז בקיבוצים צעירים. הייתה לקיבוץ קבוצת כדורעף לא רעה, בה

השתתפתי גם אני. לא הצטיינתי במיוחד, אבל נהניתי.

קבוצת הכדורעף של דורות