לא אגדה - דוד רם

דוד רם

174

התרגשתי, לא מי יודע מה, שהרי הוירוס שומר ודואג לי כל העת. מחיאות הכפיים

של הבוחנים, ובראשם ימימה מילוא, מנהלת בית הספר, היו אוטומטיות. הרי מוחאים

כפיים גם לנכשלים עבור העבודה שהשקיעו, נכונותם לבוא, לעמוד על הבמה ולשלם

את הנדרש.

התקבלתי ושמחתי, שהרי בגיל 72, כשאתה בוחר מרצונך החופשי מה ללמוד זה

תענוג. בית הספר של הקאמרי היה רציני. מלבד תורת המשחק, אם אמנם יש כזאת,

למדנו פיתוח קול, תנועה על ידי נועה אשכול, ספרות מפיו של יונתן רטוש. אחיו,

עוזי ארנן לימד מבטא, דב בר מלכין ספרות ותיאטרון, בנו יעקב מלכין לימד מגמות

בספרות התיאטרון. מורה יהודי איטלקי אימן בסייף, למקרה של סכסוך גורלי בין

דמויות תיאטרליות. שחקן "הבימה" רפאל קלצ'קין המחונן לימד איפור. המורה

למשחק, גברת שאקוב, יהודייה מניו יורק, הורתה את שיטת סטניסלבסקי הידועה

של איליה קאזאן ולי סטראסברג.

Actors Studio

והאופנתית ב-

הלימודים החלו בשעה שלוש אחר הצהריים כדי לאפשר, למי שנחוץ, לעבוד לפרנסתו.

לי היה זה מאוד נחוץ. שכר הלימוד לא היה מאוד גבוה, אך אינני זוכר את שיעורו.

כאשר עזבנו את דורות, כמו את בית-קשת, יצאנו בבגדינו. היינו משפחה צעירה

מאוד. נדב היה בן שלוש ורבע. גילה קיבלה עבודה בקיבוץ גליל ים, בשולי הרצליה,

ושם התגוררנו. אני, יותר מזל משכל, כמו תמיד, קיבלתי עבודה כמורה להתעמלות

בגליל ים ובקיבוץ נצר סירני. בנוסף עבדתי כמדריך ל"חקלאות" בבית ספר יסודי

ברמת עמידר. הכל במרחק לא גדול מתל-אביב.

שיעור התעמלות בגליל ים, 2591

ב"שלוש אחיות" של צ'כוב. מבחן בבית הספר של הקאמרי, 3591. משמאל מירה ייני

בתפקיד מאשא, מימין דוד רם בתפקיד ווירשינין