לא אגדה - דוד רם

דוד רם

176

הכל-יכול נתן לי קרדיט, לפחות בתחילה. לא דבר של מה בכך. מיד נכנסתי להצגת

"תעלולי נאסר א-דין", כאחד מאזרחיה היחפים של בוכרה היפה. את ההצגה פתח

אריק לביא בשירה, ביושבו על קצה הבמה משמאל, בעוד המסך סגור. בהצגת נאסר

א-דין הכרתי את אריה אליאס (המואזין). גילה ואני היינו בקשר ארוך שנים איתו ועם

רעייתו.

לאחר שנים נפגשנו אריה ואני בהצגה "קזבלן" אצל גיורא גודיק. בנאסר א-דין החלפתי

בהצגה את איתן פריבר, שצריך היה להופיע בהצגה "ז'אן דארק" כארכיבישוף של

, שהרשיע את "העלמה", דן אותה לשריפה ואף נכח בשריפה. לאחר השריפה

Rouen

הוא פורץ אל קידמת הבמה, מקונן בבכי מר ומזעזע: "אני ראיתי זאת! בעודה אחוזה

בלהבות, ביקשה כי יתנו לה צלב, לחבוק בידיה. דווקא חייל אנגלי שילב שני קיסמים

בדמות צלב והושיט לה. קדושה היא, קדושה! ואני, ארור אני, ארור לעולם!

) כמובן. המציאות הייתה שונה לחלוטין

Bernard Shaw

זו גירסתו של ברנרד שו (

ומזעזעת. אך אלה היו סטנדרדים של 1341, על הכנסייה חל איסור שפיכות דמים. על

כן היא רק שורפת.

ז'אן ד'ארק על המוקד

בדרך להסרטת הרקע האדום בהרי ירושלים, 3591