לא אגדה - דוד רם

177

לא אגדה

איתן פריבר, ששב מלימודי תיאטרון בפאריס, עשה תפקיד נפלא והיה ממש מרתק.

אולי התפקיד הדרמטי הטוב ביותר שעשה אי פעם. לאורך שנים נפגשנו, ולאחר

פציעתו, למעשה פירוקו כמעט לאברי יסוד, התראינו הרבה ואף חשבנו לעשות משהו

ביחד. הוא השתקם לאט, וערב אחד בצוותא שיחק תוך שהוא נעזר במקל הליכה. זה

תאם את התפקיד. הוא נפטר בשנת 6002, ובשנים האחרונות לא היה בינינו קשר.

מדלת העם בבוכרה ב"תעלולי נאסר א-דין" הוקפצתי, תוך התראה קצרה, למרום

, מפקד צבא

Jacques Dunois

אצולת צרפת במאה ה 51. התפקיד הבא שלי היה

צרפת, המכונה "הממזר מאורליאנס", במחזה של ברנרד שו "ז'אן ד'ארק" בבימויו של

יוסף מילוא (פפו), בתרגום ועיבוד מסוים של רפאל אליעז.

ז'או ד'ארק של הקאמרי כבר רצה בהצלחה רבה מזה זמן. הייתה שם להקה של כל

נבחרי הקאמרי כמעט, כולל פפו עצמו, ששיחק את יורש העצר החלוש והמתפתל,

חסר הנחישות. הוא עשה זאת בכישרון נדיר.

הגורל הפיל אותי, בהפתעה גמורה, לתוך החבורה המכובדת והמקצועית כל כך, בה

לקחו חלק משמעותי: אברהם בן יוסף (בזיק), זלמן לביוש, יוסי ידין, יצחק שילה, נתן

כוגן ואלה ששכחתי לציין. ואני ירוק.

בקאמרי החלו חזרות על מחזהו של אוסקר ווילד "חשיבותה של רצינות", תרגום לא

, משחק

The Importance of being Ernest

ממצה לדעתי. השם המקורי באנגלית הוא

פירושו

earnest

הוא שם פרטי,

Ernest

מילים הגורם להטעיה בעברית. בעוד ש-

גילם שמעון

Ernest

רצינות. בהיגוי שוטף באנגלית זה נשמע דומה ממש. את תפקיד

בר (ברבו) ואילו לנתן כוגן היה שם תפקיד מוביל. לכן נדרשתי אני למלא את תפקידו

ב"ז'אן ד'ארק" כמפקד צבא צרפת, שכן שתי ההצגות היו אמורות להתקיים במקביל.

אז מכל העולם מצא יוסף מילוא דווקא אותי, ירוק טרי? אז מה הבעיה שלי?

Dunois

פפו קרא לי ואמר: "יש לך שלושה ימים להיכנס להצגת ז'אן ד'ארק, בתפקיד

נקודה".

תמהתי לעצמי: "במה חטאתי, מה היה לי רע בבוכרה היפה?!".

למזלי ניחנתי בזיכרון נדיר וביכולת למידה מהירה ומדויקת למדי, בייחוד של

טקסטים. דבר זה עדיין שמור איתי, לפי שעה.

בקאמרי, כניסה מהירה, להצגה בה לא השתתפת, או מעבר לתפקיד משמעותי בהצגה

בה השתתפת בתפקיד מישני, נקראה "קפיצה". התגמול, נוסף להערכה, היה 52

לירות. עבור שחקן מתחיל היה זה קרוב לרבע משכרו החודשי. ב"הבימה" ידעו על

ה"הפגם" המיוחד שלי, והוא בא לידי מימוש מספר פעמים. אלא שב"הבימה" זה

נחשב רק לראוי, ללא כל הטבה כספית. שם הסתפקו במכתב. בידי מכתב כזה, המודה

לי בשם ההנהלה על כניסתי תוך שבוע אחד לשתי הצגות. המכתב חתום בידי ארי

ווארשבר, המנהל הכללי, ושמוליק סגל, חבר ההנהלה.

כמו בכתובים רבים, יש בו טעות לא מובנת, ואולי מכווונת. אולי נכתב תוך הרמת