180 / 264
דוד רם
|
180
נכבדי התקופה והתיאטרון במלוא הדרם, ממתינים לחוות דעתי בנושא "העלמה".
בקיצור, מה עושים עם ז'אן? הכל מצפים למוצא פי. אמרתי בלב "שמע ישראל" (נוסח
. ויפתח אלוהים את פי השחקן:
Jacques Dunois
מקוצר), הקול קול יעקב והידיים ידי
"אני אדבר ראשון, בשם הצבא. אתם מכובדיי, חוששים מפניה של העלמה, מתוך
קינאה. קינאה בהצלחתה. אני עצמי הייתי מקנא בה, לו היה בי די יצר לכך". בקיצור,
את המשוכה הגבוהה עברתי.
לאחר ההשתחוויה, יוסף מילא ירד ראשון לחדר ההלבשה לבשר לכולם: "בלי אף
שגיאה!".
הוא העריך שאני, מרוב התרגשות, ארד אחרון, ולא יישמע שבחי בפניי. ירדתי אמנם
אחרון אך הספקתי לשמוע. בערב ראשון מעין זה, די בכך שלא תדרוך על מגפו של
אף אחד, לא תשלוף חרב בטרם עת ולא תנסה ל"שפר" את הטקסט המקורי, ותביך
מי מהשחקנים.
אני הייתי טוב באיפור הדמות הנדרשת (למדנו אצל קלצ'קין המחונן). בדרך כלל
האיפור היה עצמי. יוסי ידין בברכו על עבודתי, משך קלות בפיאה "הנוכרית" שלי
ונוכח שהיו אלה שערותיי שלי.
ברשות קוראי, פרפרת. לא פעם שחקנים מתבלבלים ושוגים בטקסט. מאבדים מילה
ומחליפים, מתקנים, אף ללא הצלחה לעתים. רוברט, מפקד המצודה, אליו פונה ז'או
ד'ארק לשם קבלת סוס, שריון ושישה חיילים מלווים, פונה אליה בשאלה: "את רוצה
לומר לי שקאטרינה ומרגרטה הקדושות מדברות אליך מדי יום ביומו?".
השחקן טוביה גריבוים (רוברט) היה משבש, ככלל, משפטים שלמים. באחת ההצגות
הוא אמר: "את רוצה לומר לי שמרגרינה וקאטרטה הקדודות מדברות איליך מדי יום
במומו?". לעיתים היה הקהל חש בתקלה. ככלל, היה מתעלם ממנה מתוך נימוס.
השחקנים, כנגד זה, היו נהנים וחוגגים.
בהמשך, ואולי תוך כדי כך, נפתחו חזרות למחזה מקורי של שולמית בת דורי ממשמר
העמק, "ים ובית". השתתפו בו בתיה לנצט, נתן כוגן ואחרים. אורנה פורת ואנוכי, זוג
צעירים בקיבוץ, המתפרנס בעיקר מדייג. הבמאי היה שמואל בונים. ההצגה לא זכתה
להצלחה. יש הצגות עם שחקנים טובים ומוכרים לקהל, בבימוי ראוי בהחלט, שלא
מתקבלות על ידי הקהל. הביקורת קטלה. הקוטל הראשי, ד"ר חיים גמזו, שאל: "איך
נתקעה אורנה פורת לחבורת הדייגים הזו?". לא ראינו נחת. לא מ"ים" ולא מ"בית".
לעומת זאת נוצרה הכרות עם בתיה לנצט ועם אורנה פורת. זאת על רקע עבודה
משותפת לקראת אפשרות של הופעה שלא על במת התיאטרון הממוסד, שכונתה
חלטורה, כנראה מושג רוסי להכנסה מן הצד, תוך עבודה אמנותית ראויה ומבוקשת
בפריפריות תרבותיות בארץ. טובים ורבים עשו זאת אז. בנעוריי בכפר יהושע ראיתי
את שחקן הבימה ארי קוטאי, את שמוליק רודנסקי ואחרים. גם את רחל מרקוס, רעייתו
של אלתרמן, במיוחד בשיריו של נתן, כשרחל נתנה להם משמעות ועוצמה ייחודית.