לא אגדה - דוד רם

175

לא אגדה

זכורים לי יפה שני מבחנים בבית הספר של הקאמרי. "שלוש אחיות", כאן למעלה, עם

מירה ייני מאפיקים; ו"כולם היו בניי" של ארתור מילר, שם שיחקתי את האב, התעשיין

הציני, שמנועיו הפגומים הפילו את המטוסים מהאוויר ללא קרב. בין הטייסים שנפלו

היה בנו לארי. אחיו הצעיר של לארי, במונולוג קורע לב, שואל: "ולארי, מה הוא היה

בשבילכם? אבן שנפלה לתוך המים!". ואני עונה: "לארי היה בני, אבל בעצם, כולם

היו בניי". אני יוצא מן הבמה, ואז נשמעת ירייה. האב התאבד.

בין שחקני "הבימה", לשם עברתי בשנת 4591, היה שחקן משכיל, תרבותי, ובעל

הומור יומיומי מפתיע בשם ברוק. אינני זוכר את שמו הפרטי. הוא לא היה שחקן

ממש, אך הוא נלווה אל "הבימה" לאורך שנים. היה ממלא תפקידים של סטטיסטים

(ניצבים). כבר היכרנו את יעקב ואת יוסי, אבל כל פעם נתבשרנו בבן שבט בנאי נוסף

ברוק אמר: "כולם היו בנאי".

יוסי היה שחקן מצוין ומגוון, וכן משורר וכותב טקסטים לבמה. הוא העריץ וכיבד את

אחיו הבוגר וראה בו, בראשית דרכו, את מורו ומדריכו. יוסי הגיש ברדיו תכניות רבות

ערך, ושר בהגשתו המיוחדת שירי משוררים.

בכיתת בית הספר שלי בקאמרי היו כוכבים לעתיד. שושיק שני ויוסי כרמון (קורמן)

שזכו לקריירות מזהירות. בכיתה הותיקה יותר למדו אריק לביא וזהרירה חריפאי,

שעשו חייל.

בחורף 35', בעודי לומד בבית הספר של הקאמרי, קיבלתי תפקיד "ראשי" בסרט קצר

שהופק עבור צה"ל, "הרקע האדום". אני הייתי השחקן היחיד. הכוונה הייתה להמחיש

כיצד מקבלים את הרקע האדום בתג של הצבא. הבמאי היה דיקינסון האנגלי. פרדי

שטיינהרט מצה"ל היה עוזרו. כך גם בסרט "גבעה 42 אינה עונה", שם קיבלתי תפקיד

קטן. דיקינסון ביים את "הרקע האדום" עבור צה"ל, כמחווה, על עזרת צה"ל ב-גבע 42.

עם גמר שנת הלימודים בקאמרי הוחתמתי על חוזה לעונה אחת. יוסף מילוא (פפו)

ב"גבעה 42"

ב"הרקע האדום"