Background Image
Table of Contents Table of Contents
Next Page  171 / 264 Previous Page
Information
Show Menu
Next Page 171 / 264 Previous Page
Page Background

171

|

לא אגדה

לרוץ אתה יודע?

קרני שחר חיוור מנסות לחדור אל החדר. הן גוברות אם כי בעצלתיים. זה גם תואם

את עצלותי הטבעית.

אבל אני כבר מאומן למצבים כאלה. הפיתרון פשוט. אני מזדקף במיטה, שוהה מעט

כך,להסיח דעתי או לעורר את עצמי. אני אומר בלב: "היום יום שבת 7 ביולי 1591.

גילה כבר בחופשה, רשמית לפחות. בפועל היא בודאי תהיה פעילה מאוד בכול ענייני

החינוך במשק. לא. לא היום, היום שבת. אולי נלך לבריכה, אבל יותר מאוחר. היא

תיקח את נדב מהפעוטון...".

זהו, עכשיו אני ער לגמרי. אני מזדקף באחת, לובש בגדי שדה אזרחיים ונועל נעליים

גבוהות. היום לא אשחק כדורעף, אולי רק אחר כך. הבוקר אני הולך לכפר הוג'

הנטוש, לכן קמתי מוקדם. לא בעיה בשבילי מאז שהייתי רפתן.

אומרים שיש שם חוגלות. אומרים, אני צריך לבדוק. כבר אמש הכנתי רובה צ'כי עם

עשרה כדורים. אני לא יוצא לקרב, אם לא אשיג חוגלה בשלושה כדורים, חבל על כל

דקה מיותרת, הרעש כבר ישלח את כולן למקום אחר. אני נוטל את הצ'כי בשקט, לא

להעיר את גילה, ואני בחוץ.

השמש עוד לא עלתה, קריר עדיין. אני צועד בקצב, כדרכי. יש לי מטרה, אולי. כברת

דרך קצרה ואני בתוך חורבות מעטות שגם הן נשחקו בגשמים של שלוש שנים. שנים

ברוכות שעשו חסד עם החקלאים. בשנת 05' ירד שלג אפילו בתל אביב. אני נסמך

לעץ המעניק מעט צל, נשכב בחסות של קוצים יבשים, לא מוסווה ממש. אני לא

בתפקיד של צלף.

רובץ דומם וממתין. השמש מטפסת לאט, אבל בביטחון. מתחיל להיות חם, לא מאוד.

לפי שעה אין רוח, עלה לא זז. מחניק משהו. שקט מוחלט. לא חוגלה ולא אחותה. זה

מוקדם, אפשר להמתין. כדי לצוד צריך סבלנות.

במרחק כ-03 מטר בין החורבות שלפני... יש! חוגלה חומה אפורה. מטרה קלה. אני

מרים את הצ'כי ומכוון בשקט, חצי לחיצה, ראשונה... ואז נשמעת ירייה והחוגלה

מתעופפת. אני לא יריתי. נדמה לי שראיתי פגיעה סמוך לחוגלה, לפי העפר שהתרומם.

היש צייד נוסף בין החורבות?! מי זה יכול להיות?! לא תיאמתי שום דבר עם אף אחד.

זה יכול להיות מישהו ממשק אחר. אבל זה גם יכול להיות... מסתנן. צופה, מרגל

מצרי או מקומי. טוב, יש לי עשרה כדורים. אם לא אסתדר עם זה... כלום לא יעזור.

יכול להיות שהוא לא לבדו כאן. גשש קידמי נאמר. צריך לנהוג זהירות מירבית. אני

יכול לסגת בשקט, הרי איש לא הבחין בי, אני מקווה, לפחות בינתיים... בדורות אף

אחד לא יודע שיצאתי. אני מנסה לזהות איזה כלי נשק ירה. דומה לחזיז? שטות, מי

יפעיל כאן חזיז.

אני קם לאט, בשקט, הצ'כי אחוז בידי כמו בסריקת שטח. אני צופה ומתקדם בצל